ידענו שיהיה עומס לקראת הקריסמס, אבל לא תיארנו לעצמנו עד כמה. הפארקים היו מלאים עד אפס מקום ומוזמנים הרבה מראש. כולם נוסעים ברחבי היבשת לפגוש את המשפחות שלהם. חופשת הילדים מציפה את אוסטרליה גם במטיילים מרחבי העולם. הדרכים עמוסות וכל פארק נראה כמו מחנה פליטים אוסטרלי. הפתרון שמצאנו הוא פנייה ל“חיבורים” ארגון של נוצרים אוונגלים, אוהבי ישראל, (אמונתם מתבססת על התנ"ך) שמארחים מטיילים ישראלים.זו דרכם להביע את תמיכתם בישראל ולהכיר ישראלים מקרוב. קצת היססנו כי בכל זאת מדובר בחג, ובכל זאת אנחנו חמישה, לכן הצענו גם את האפשרות להיות בחצר של הבית בקרוואן. פנינו למשפחה מעיר החוף “ניו קאסל”, שהיתה לנו על הדרך, והם שמחו להיענות לבקשתנו.
WOFFWING (וופינג) היא צורת טיול מאוד פופלארית על ידי צעירים ברחבי העולם. מדובר באנשים שבאים לחוות ועובדים בהן תמורת מחייה - מגורים ואוכל. הרבה מטיילים בוחרים בדרך זו לראות את אוסטרליה, גם כי המחייה פה מאוד יקרה, וגם כדי להכיר את היבשת מבפנים. אם אתה מוצא את עצמך עם מארחים טובים וקבוצת עובדים (וופרים/WOFFERS ) נחמדים, אפשר להעביר ככה גם חודשים. לגור בבית של בעלי החווה, או בקרוואן שמיועד לכך או בביתני עובדים. לעבוד בקטיף, דייג, חליבה או גיזום. האוכל זה כבר עניין של מזל.
זו הפעם השלישית שאנחנו פוגשים משפחה ישראלית על הדרך. זה לא קורה פה הרבה. המסלולים באוסטרליה מגוונים. בדרך כלל מדובר במפגש לרגע וממשיכים הלאה. גם משפחות אוסטרליות ואירופאיות יצא לנו להכיר, אפילו עכשיו יש לידינו משפחה הולנדית, מורה למתמטיקה ועורכת דין עם ביתם בת השנתיים. שוקולד שיחק עם המורה שח מט, והילדה שחקה עם מנטה. אבל אי אפשר להשוות לחיבור הישראלי המיידי. שעה אחרי ההכרות כבר יושבים יחד למדורה וארוחת ערב משותפת, הילדים משתוללים יחד ואנחנו מתנפלים אחד על השני כמו עלוקות בשאלות, עדכונים ושיחות עמוקות אל תוך הלילה.
היינו אמורים להגיע תוך שעה וחצי למקום הבא. התארגנו לנסיעה ויצאנו לדרך. כעבור 45 דקות עצרנו להתרעננות במקום שכוח אל. שתינו, הזזנו מפרקים והמשכנו. כמה דקות אחרי, במעלה גבעה, האוטו החליט להיעצר. חום צהריים, אין קליטה. עוצרים את המכונית הראשונה שעוברת, אישה בגיל העמידה, לה יש קליטה - חברת טלפונים אחרת. עוד אנשים עוצרים לידינו במטרה לעזור. אנחנו מודיעים לשירותי הרכב על המיקום המשוער, והאישה לוקחת אותי ואת הילדים למקום שכוח האל בו עצרנו, לאותו בית קפה. אני מזמינה לילדים צהריים ופתאום האיש מגיח. בכוחותיו האחרונים של האוטו, האיש הצליח לעלות עוד קצת, ושם מצא מקום להסתובב ולחזור. מודיעים לשירותי הגרירה על שינוי המיקום, הבעיה היא שהגרר כבר יצא ואי אפשר לתפוס אותו, כי כבר הוא באזור בלי קליטה.
