נתחיל מהפינוק המרכזי - מוטורהום. יחידה אחת, שלא לומר משאית, שבתוכה הרכב והקרוואן יחד, כולל שירותים ומקלחת. החיבור מאפשר עצירה בכל מקום לכמה שעות או ללילה, לבשל, לעשות פיקניק או לישון. אנחנו אומדים את ההבדלים מדרך הטיול שלנו עד כה, עם קרוואן ורכב שנפרדים, היו לכך המון יתרונות, אך כעת מדובר נוודות של ממש, עם יכולת לשהות בטבע באופן עצמאי. קלות התפעול משמחת ומשרה רוגע על כולנו. בנסיעות הילדים יושבים רחוק מאתנו (ביחס לרכב רגיל) מה שמקשה לעתים על הצרכים שלהם בדרך, אבל לומדים לשפר את אפשרויות התקשורת. הלינה במפלסים, אנחנו ישנים בקומה למעלה, והליכה לשירותים באמצע הלילה מעוררת פנטזיות לקטטר, כי מדובר בבנג’י של ממש.
את המעבר לשנה הלועזית החדשה חגגנו בחרופ עמוק בהרים הכחולים שליד סידני, ומאותו יום בערך, התחלנו להרגיש את הפרידה מאוסטרליה. פרידה מהחיות שפחדנו מהן - נחשים, זבובי חול, עכבישים, יתושים, ונמלים שמצאו תמיד פרצה להכנס דרכה לקרוואן. פרידה ממזג האוויר הפכפך - אביב אוסטרלי שטומן בחובו גשמים, חמסינים, ימים אביביים טיפוסיים ורוחות ערב מטורפות. פרידה מארץ המהגרים שמקבלת בסולבנות את השונה, רואים את זה בבירוקרטיה שלמדנו להכיר, בעסקים, במגוון שברחוב. וכמובן, פרידה מהסוס והעגלה שלקחו אותנו בדרך. הילדים נפרדו מהאופניים, מכלים שיצרו וממשחקים שאספו. ציירו ציורים, כתבו וצילמו למזכרת.
