יום שלישי, 22 בינואר 2013

אמא לשניים, בינתיים

בוקר.
היתה לי תקופה בחיים, די ארוכה אם זכרוני אינו מטעני, והוא מטעני רבות בזמן האחרון, שרדפתי אחרי זריחות בכל מיני חורים בעולם. זריחה בפרו, בסיני או במצדה, היתה אירוע לקום אליו. אבל בימים טרופים אלו, הזריחה היא שרודפת אחריי, בכל יום, בלי לרוץ לשום מקום, מתוך מיטתי. אצלנו הבוקר מתחיל ב 5 ותלוי במזל אם אחרי ההנקה הזו היא תירדם שוב או לא. לא שזה משנה, אני כבר קמה, אבל השאלה עכשיו היא אם אפשר יהיה לשטוף פנים, להתמתח, או שאני הולכת לסחוב את הבוקר כמו סמרטוט.