יום שלישי, 27 בספטמבר 2016

מעברים

שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב... על האלרגיה שלי.

היה היתה לי אלרגיה. כל פער בן 4 מעלות ומעלה בטמפרטורות מזג אוויר בין יום אחד לזה שאחריו, גרמו לי להגיב בעיטושים בלתי פוסקים, נזלת לא נגמרת וכאבי ראש. משלב מסוים הייתי מושבתת כל עונת מעבר ל 4-5 ימים, חסרת יכולת תפקוד.

כשממש הציק לי, התחלתי לטפל בזה. ההצעה הראשונה היתה ללכת לרופא שמתמחה באלרגיות. הוא יערוך לי טסטים, יבדוק למה אני רגישה ויתאים לי כדורים. הארסנל המשפחתי רחב, כך שידעתי שיש קשר לפריחות של עצים מסוימים ולאבק. בכל זאת לא רציתי לבחור בדרך שאין בה בירור אמיתי למה שעובר על הגוף שלי.

מה גורם לנו להגיב למעברים באופן בלתי מאוזן?

החיים של הקדמונים התנהלו בחוסר ודאות מוחלט. אי הידיעה מתי ירד גשם, אם יהיה מחסה, או אוכל, ומאיפה תגיח חיית טרף, יצרו דריכות שלא מוכרת לנו היום. עם זאת, בגלל שזו היתה המציאות הבלעדית עבורם, הדריכות הזו לא הוציאה אותם מאיזון. הם ידעו לחיות איתה בנחת יחסית. שינויים לא שגעו אותם, מעברים לא הלחיצו אותם. כך נראו החיים אז.

המציאות שלנו היום יוצרת אשליה של שליטה. אנחנו מנבאים את מזג האוויר, כולאים חיות טרף בגני חיות, אוגרים מים ואוכל, ישנים תחת קורת גג. לכן שינוי, נתפס כחוסר שליטה. בכל זאת, הכל כל הזמן משתנה – אנחנו מחליפם עבודה, עוברים דירה, העונות מתחלפות. עונת מעבר משבשת לנו את הידיעה, גשם קופץ לביקור קצר באוגוסט? זה לא מסתדר לנו. בוקר מעונן הופך לחמסין? אנחנו זועמים על החזאים שהוציאו אותנו הבית עם מעילים. המערכות קורסות.

כשנולדה בתי השלישית כל הבית נפל לוירוס קשה, עם חום גבוה וראש מתפוצץ. התקשרתי מודאגת למיילדת שלי, שאלתי אותה מה אם אני או התינוקת נדבק. התשובה שלה עוררה בי התרגשות. היא אמרה שבני המשפחה האחרים חולים, כי עבורם המעבר הוא זעזוע. אבל אני והשלישית בישלנו את המעבר תשעה חודשים, השינוי עבורנו נבנה בהדרגתיות. לא נדבקנו.

אפשר להגיד שהומאופטיה ושיטת אייפק העבירו לי את האלרגיה. ההומאופיה עובדת עם חומרים מהטבע שמותאמים אישיותית כדי לייצב מצבי חוסר איזון בגוף. האייפק עוסק באבחון קינסיולוגי ובשינוי זיכרון תאי. העבודה היתה פנימית לא פחות מחיצונית. כתבתי, הגיתי, הסרתי קורים, חיברתי חוטים. בשורה התחתונה - התהליך כיוון אותי לקחת אחריות.

כל מסר ששולח לנו הגוף, בעיקר אם הוא קבוע (כאב חוזר, מגרנות, פטריה באותו אזור בגוף ועוד ועוד), אפשר לחקור. עוד לא הגעתי לפיצוח, אבל הסרתי קליפות. אני יכולה להגיד היום שנרפאתי. לא במובן הקלאסי, פשוט הבנתי שאלרגיה היא סוג של אזעקה כרונית, שתמיד תחזיר אותי לרעיון של גמישות. ככל שאדע לקבל בברכה את השינויים בחיי, כך המערכת תתנהל בבטחה ולא תזדעק כל כך. היום התדירות של ביקור האפצ'י-שרשרת, פחתה מאוד. ובכל זאת, כשנסענו לטיול שלנו בעולם, ברגע שנחתנו באוסטרליה, האלרגיה חיבקה אותי חזק. הדלקתי עיטוש אחד בזה שאחריו וכן הלאה, במשך חמישה ימים. כל אפיזודה כזו אני לומדת מחדש, איך המנגנון עובד ומה יכול להרגיע אותו.

אנשים גמישים הם מורים טובים שלי ללמידה הזו. כאלה שחיים עם סקאלת אפור רחבה, שלא חורצים דינים ברגע, שנוטשים חוקים ופורצים מסגרות. למשל אנשי מקצוע שיצא לי לעבוד איתם בשנים האחרונות. שיחת הפתיחה שלי היתה תמיד – שאני לא יכולה להתחייב. לא כי אני לא אחראית, או לא עומדת בזמנים, אלא כי בבוקר היום בו קובעים לפגישה, ילד שלי יכול להעלות חום ואז אני מבטלת. עבדתי רק עם בעלי מקצוע שיכלו להכיל את הארעיות הזו.

בנאות סמדר, קהילה שחותרת לגמישות בקיבוץ דרומי, מחליפים בתים. מעבר לרעיון של לא להקשר לחומר, אני חושבת שאפשר ללמוד מלעבור כל שנה (!) בית, את האפשרות לזוז, כחלק מתנועת החיים. גם כשהכל קבוע כל כך, אפשר למצוא פרצות ליציאה מהשגרה. פעם קראתי על תרגול יוגי, שמציע לשנות הרגל אחד ביום, למשל לצחצח שיניים ביד שמאל, או להתקלח בבוקר, ולראות מה קורה לנו כשאנחנו מזיזים לעצמנו את הגבינה.

איך הילדים שלנו מגיבים לשינויים? אצלם הגוף הוא שפה מרכזית, מכיוון שאין דיבור, או שיכולת הביטוי עדין לא מפותחת. אני מכירה ילדה שהתחילה לגמגם כשאחותה נולדה. אמא אחת ספרה לי שמתחילת השנה, כשהבן שלה עבר לגן חדש, הוא מרטיב במיטה בלילה. נער שטיפלתי בו הכפיל את משקלו מאז שהוריו התגרשו. הם חולקים את מה שעובר עליהם בתופעות, שלרוב חלופות מיד אחרי שהשינוי מתאקלם אל תוך החיים.

בסוף, תקופת המעבר חולפת. השגרה החדשה הופכת קבועה. כמו שלגדול זה לפעמים כואב, כמו שלהבין משהו על עצמנו זה מסע, כך גם שינוי שומט לנו לרגע את הקרקע עליה אנחנו שרועים בנינוחות אשלייתית, ומזמין אותנו להתבונן.

בעידן שלנו, מעבר הוא שריר שצריך לאמן ולפתח.

שנה טובה.

7 תגובות:

  1. מאוד מעניין! מעורר מחשבה. תודה!

    השבמחק
  2. אוהווו כמה שבאת לי בזמן עם הפוסט הזה.
    אני מזדהה כל כך עם האלרגיה הזו של המעברים וחילופי עונות.
    הלילה התעטשתי יותר משנשמתי...

    נתת לי חומר למחשבה.
    תודה.

    השבמחק
  3. "מעבר הוא שריר שצריך לאמן ולפתח" מאחלת לי שהשריר הזה הכל כך חשוב יתפתח עד מרץ 2017 😊 מיוש, חשבת, בחנת וניסחת נפלא את ההרגשה שלי.

    השבמחק
  4. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל הבלוג.

    השבמחק
  5. את חכמה מיה הוד (כמו שבתי בת השנתיים אומרת).

    תודה שאת חולקת את חכמתך איתנו.

    אנחנו עוד ניפגש... כשתגיע העת (:

    בינתיים מחכה שספרך יגיע לחיקי (:

    שתהיה שנה טובה טובה.......

    השבמחק
  6. מילים חכמות ויפות ונכנסות ללב

    השבמחק
  7. "כל זמן שאדם חי הוא יכול להשתנות " דוד בן גוריון

    השבמחק