tag:blogger.com,1999:blog-55299284897532182122024-02-18T21:56:20.345-08:00הורים מלידה - הורות. חינוך. טיפול - מיה הוד רןמיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.comBlogger95125tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-80324841778173878752021-09-18T06:34:00.006-07:002023-11-13T10:48:56.491-08:00תולדות הבלוג "הורים מלידה"<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhaGrvEmu4z-cw0xnQemzSdKk2qtIBg9kYJBQwH3J-Cb9vFq_MXP0ID7vZt5eUUBHaX8LuvHAn20MnZ9QP2L6Rw09ZwPos35FFg384OLBAbxppV44TdW4lNeip2OqEPSg8lvdXqhaDwJ8U/s407/%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2592%25D7%2595+3+%25D7%25A6%25D7%2591%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%259D.jpg" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="392" data-original-width="407" height="308" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhaGrvEmu4z-cw0xnQemzSdKk2qtIBg9kYJBQwH3J-Cb9vFq_MXP0ID7vZt5eUUBHaX8LuvHAn20MnZ9QP2L6Rw09ZwPos35FFg384OLBAbxppV44TdW4lNeip2OqEPSg8lvdXqhaDwJ8U/s320/%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2592%25D7%2595+3+%25D7%25A6%25D7%2591%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%259D.jpg" width="320" /></a></div><p>במשך שמונה שנים נשאבתי לבית וגידלתי את ילדיי.</p><p>הייתי עיתונאית, מטפלת בכתיבה ומרצה וסגרתי את העסק כי הרגשתי שאני לא יכולה לעשות גם וגם.</p><p>כשנולדה בתי השניה ועברנו לפרדס חנה, לאחר שנה בה החזקתי את הקליניקה ברמת גן בהתרוצצויות בלתי אפשריות של יומיים בשבוע למרכז, החלטתי לסגור את העסק (כתבתי על כך את הפוסט <a href="http://www.horimileyda.co.il/2013/05/blog-post.html" target="_blank">בין אימהות לקריירה</a>).</p><p>אבל לא יכולתי להפסיק ליצור, לכן כתבתי את הבלוג "הורים מלידה", שקראו אותו עשרות אלפי אנשים לאורך חמש השנים בו פרסמתי פוסטים מצחיקים, מרגשים וגם כואבים, שמביאים את הסיפור של ההורות בדרך שלי.</p><p>הפוסטים מחולקים לקטגוריות בניהן - אימהות, הדרכת הורים, יצירה, טיפול, משפחה, נעורים ומסע משפחתי. זו האחרונה מגוללת את הטיול המשפחתי שלנו בעולם - במשך שנה הסתובבנו עם הילדים באוסטרליה, ניו זילנד והודו. תובנות מהדרך ושאר ירקות, ב 33 הפוסטים מאותה תקופה, שפהכו להרצאה שלי "<a href="https://www.mayahodran.com/masamishpahtibaolam/" target="_blank">מסע משפחתי בעולם</a>".</p><p>אחרי שנים אלו פתחתי את העסק שלי מחדש : מיה הוד רן - פשוט בטבע שלך.</p><p>חזרתי להנחות <a href="https://bit.ly/3kIQz90" target="_blank">סדנאות כתיבה</a>, התחלתי ללמד <a href="https://www.mayahodran.com/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%aa/" target="_blank">ביבליותרפיה</a> לאנשי מקצוע באורנים, </p><p>ופתחתי את הקליניקה שלי ל<a href="https://bit.ly/3veZjW4" target="_blank">טיפול</a> בכתיבה ובסיפור בנוער ומבוגרים בפרדס חנה ומאז הקורונה גם בזום.</p><p>הוצאתי את הספרים <a href="https://www.mayahodran.com/mesibatyore/" target="_blank">מסיבת יורה</a> - סיפורים קצרים למבוגרים, ו<a href="http://bit.ly/2SySlbc" target="_blank">שקד רוקדת</a> - ספר ילדים</p><p>ואת הרומן הראשון שלי <a href="https://bit.ly/3HguidX" target="_blank">לשחות את הים</a></p><p>אני מפיקה את הפודקאסט "<a href="https://bit.ly/2WUqEhK" target="_blank">סיפור ירוק</a>" על יזמות אקולוגית, ומרצה על <a href="https://www.mayahodran.com/masahagibor-a/" target="_blank">מסע הגיבור.ה</a>, <a href="https://www.mayahodran.com/nashim/" target="_blank">נשים וכתיבה</a> ועוד.</p><p>עוד עלי ואותי אפשר לקרוא ב<a href="http://www.mayahodran.com" target="_blank">אתר שלי</a> </p><p>סרטונים, תמונות ועוד אפשר לראות ולשמוע בערוץ ה<a href="https://www.youtube.com/channel/UCknSfkytYJZUl2Dql12Tfpw" target="_blank">יוטיוב שלי</a></p><p>קריאה מהנה!</p>מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-56858745887431725532018-01-21T23:12:00.001-08:002021-09-03T03:45:29.201-07:00אוספת רגעים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOSA9Hjlu7NyrSOI_em9zxmUeHghu2-l2jv3ikxFas2PcyinvYa1vj6cvFMF0wLOlL7XXMU1-NiaPNe_Hdd_ff7ZzeU9pgJpOLnOybpIwyc4ojaJj1czGvNUmfD-CP0Cna2xv9mL7tGso/s1600/DSC_0171.JPG" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" data-original-height="1067" data-original-width="1600" height="213" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOSA9Hjlu7NyrSOI_em9zxmUeHghu2-l2jv3ikxFas2PcyinvYa1vj6cvFMF0wLOlL7XXMU1-NiaPNe_Hdd_ff7ZzeU9pgJpOLnOybpIwyc4ojaJj1czGvNUmfD-CP0Cna2xv9mL7tGso/s320/DSC_0171.JPG" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">צילום: איריס נונסנקיס</td></tr>
</tbody></table>
<span face=""arial" , "helvetica" , sans-serif"><br />רוב היום אני אוספת רגעים. לא תמיד אני יודעת את זה, אבל בערב, כשאני יושבת לשתות משהו, או כשהאיש ואני מדברים, או לפעמים המחשבות האלו מתגלגלות אל מתחת לשמיכה, אני אוספת אותם –מסמנת, הופכת, נוצרת. בזמן האחרון, היא חלק מהרגעים הללו.</span><br />
<div>
<span face=""arial" , "helvetica" , sans-serif"><br />להגיד שהבאנו כלבה בשביל הילדים, יהיה חצי נכון.<br />אמנם שוקולד נדנד בהתמדה, אבל לפחות במקרה שלי, שהחיות שהרשו לי לגדל היה צב, דג או מקסימום אפרוחים (עליהם כתבתי את הסיפור 'קרב תרנגולים' בספרי "מסיבת יורה"), רציתי להבין מה זה אומר כלב שהוא חלק מהמשפחה.<br />אז אחרי שנגמרו התירוצים (מסטיק עוד קטנה, נעבור את החגים וכו') <br />ובתום איסוף הזהרות מחברות שנשבעו בכל היקר להן שבתום התלהבות בת יומיים התיק נופל עלינו,<br />ולאחר סקר שוק קצר של בוגרי אימוץ חיות מכלביות, שהודיעו שהטראומות נחשפות בשבוע השני ואילך,<br />בכל זאת הלכנו על זה.<br />יש משהו טוב בלצפות לרע - כל מה שקורה הוא הפתעה נהדרת.<br />וזה מה שמתרחש אצלנו עם דוניה.<br />יש עניין, הילדים רוב הזמן מחויבים, הטראומות ניתנות לגישור.</span></div>
<div>
<span face=""arial" , "helvetica" , sans-serif"><br />הבאנו אותה לפני שלושה חודשים מחדרה אוהבת חיות, מפוחדת ושותקת. בת שלוש, שהתה שם חמישה חודשים, לאחר שננטשה עם שלושה גורים. <br />מיד כשנכנסה הביתה, ראינו שזירת הסלון מוכרת לה. היא נשכבה בנינוחות על השמיכה שהכנו עבורה והרגישה בבית. מלאת בטחון ושומרת, עולצת ומשחקת, חמימה ואוהבת. עם מנטה זה ממש סיפור אהבה.<br />מאז אני אוספת רגעי משפחה, גם איתה. מתחיל להתרקם לי סיפור עליה.</span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-15398237451620842952017-09-03T22:47:00.000-07:002018-01-21T23:12:34.262-08:00הספר "שקד רוקדת" - לחיות את החלום<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhTHCTWcbiv9a4Uhbv2T_-YaFZBtobTE_1bc6XsUMf9Wu6MqCV5fm3_zAKwJ2aIVkYMRqbUPXh2OjlLiylkpVnDl0Uf0hP950FgOyW7DAmd-8X4vKDhzj77Cp-q9MlUNfub4u5Yil0e0Q8/s1600/coverFACE.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="1325" data-original-width="1600" height="265" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhTHCTWcbiv9a4Uhbv2T_-YaFZBtobTE_1bc6XsUMf9Wu6MqCV5fm3_zAKwJ2aIVkYMRqbUPXh2OjlLiylkpVnDl0Uf0hP950FgOyW7DAmd-8X4vKDhzj77Cp-q9MlUNfub4u5Yil0e0Q8/s320/coverFACE.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מה אני אגיד לכם? <br />הייתי ילדה מוכשרת. היו גם כמה ששמו לב.<br />אבל ההורים שלי היו מצד אחר של העולם. <br />הם לא הבינו את הכוח של היצירה עבורי. <br />מידי פעם זרקו מילת עידוד, <br />אבל נתנו לי להבין שמדובר בגחמה קטנה, תחביב, עיסוק שאתפנה אליו אחרי הדברים החשובים באמת. <br /><br />הייתי צריכה למשות את כוח החיים הזה מתוכי. זו היתה דרך. מעניינת, מתסכלת, חשובה. יאמר לזכות הוריי שמרגע שהם הבינו, הם רדפו אחרי לכל הרצאה או השקה וגם לערבי הקראה שארגנתי לתלמידי הכתיבה שלי לאורך השנים.<br /><br />הילד שלכם מתופף על כל דבר שזז? <br />רוצה כל הזמן לאפות עוגיות?<br />הילדה שלכם אוהבת טיולים בטבע? <br />פתורת חידות מתמטיות עד שהיא מעלה עשן?<br />כהורים, יש לנו אפשרות לקצר לילדים שלנו את הדרך, אפילו להראות להם אותה. לגלות מה עושה להם טוב, לתת להם לזהות את הכישרון שלהם, לעודד אותם, לתמוך בדרכם. </span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לכל אחד מאתנו יש משאלת לב, מעין נטייה שנולדנו איתה<br />אפשר לזהות אותנו עליה, אולי כבר כשאנחנו תינוקים, אולי אחרי.<br />לעתים רק בבגרותנו אנו מתוודעים אליה.<br /> בפעמים אחרות אנחנו לא קשובים כי כיוונו אותנו למקום אחר, אולי כי הסביבה והתנאים לא התאימו. בכל זאת, המשאלה הזו יושבת ומחכה שניתן לה להופיע ולשמח אותנו ואת הסביבה. היא מחכה להיות המתנה שניתן לעולם.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiYWTTZSRFmjOK2Z1jtaAiWZ_1bsh5K4otvNLuS_UhS4z1GITCIDk3iwOzOdZBdGv89y6dHiqTSLLoEUmvVvOWFn67F9OiXVbMH_mmR238Kne2KiDj5txWXgw_6CMsgkcmKhrCj0STxYgU/s1600/%25D7%259C%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%2599%25D7%25A1.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" data-original-height="568" data-original-width="596" height="304" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiYWTTZSRFmjOK2Z1jtaAiWZ_1bsh5K4otvNLuS_UhS4z1GITCIDk3iwOzOdZBdGv89y6dHiqTSLLoEUmvVvOWFn67F9OiXVbMH_mmR238Kne2KiDj5txWXgw_6CMsgkcmKhrCj0STxYgU/s320/%25D7%259C%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%2599%25D7%25A1.jpg" width="320" /></a></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לתמוך בדרך של יצירה לא אומר בהכרח לשלוח לחוג. אלא לתת לילדים להרגיש את העונג מהעיסוק שלהם. <br />איך מגלים נטייה של ילד/ה? ראשית מסירים את הציפייה שיהיה כמו כולם.<br />שנית, רואים בפשטות שלא תאמן, מה עושה להם טוב. במה טבעי להם להתרכז, מתי הם מחייכים, מה משמח אותם. כשהזמן קופא, כשהם לא עונים לכם, כשהם מרותקים למשהו – אתם יודעים שהם שם.<br />לבסוף – נותנים להם להיות.<br /><br />הפוסט "<a href="http://www.horimileyda.co.il/2013/11/blog-post.html">חתונת הנשים הראשונה שלי</a>" הוא הנקרא ביותר בבלוג שלי "הורים מלידה" לדורותיו. למה? כי הוא מדבר על להגשים את מי שאתה, בלי קשר לסביבה, או למה שנכון לאחרים, או כדי לרצות. בפוסט אני משאילה את המונחים של הפסיכואנליטיקאי וויניקוט, "עצמי אמיתי" / "עצמי כוזב" על מנת להמשיג את הפער בין שני אלה ואת מחיריו.<br /><br />כשאנחנו בדרך הלב שלנו, החיים עוברים דרכינו. יש שם מקום לשהות עם עצמנו, לשמחה, ליצירה.<br />כהורים, יש לנו שם תפקיד.<br /><br />היום אני מוקפת באנשים שאוהבים את מה שהם עושים, או לא מוותרים על הדרך לגלות מהו הדבר בשבילם. לא תמיד זה קל, מבחינתי אין אפשרות אחרת. <br /><br />הספר "<a href="https://www.facebook.com/events/1121040181373845/?hc_location=ufi">שקד רוקדת</a>" נכתב לפני 17 שנה בהשראת מפגשים עם האחיינית שלי שקד. הוא נשלףבספונטניות אחרי סשן ריברסינג, התחלק ממני כמו מים. מאז עבר שינויים, הודק, דוייק. אחר כך מצאתי לו מאיירת שרצתה לתת לו צורה. <br /><br />כששרי, מאיירת הספר, היתה קטנה, היא רצתה להיות מלא דברים – סופרת, משוררת, ציירת, איכרה, צנחנית. כשהיתה בת 6, הצטרפה לחוג בלט. בחימום, כל הבנות עמדו בפיסוק מתוח, מכופפות קדימה ונשארות בתנוחה זו כמה דקות טובות, כשהמורה אומרת ברקע "אנחנו אוהבות שכואב לנו". זה לא יצר אצלה אהבה לריקוד. אבל בגיל ההתבגרות היא גילתה את הריקוד החופשי, פחות עניינה אותה הטכניקה, יותר הרגש. מאז התנועה חזרה לחיים שלה, באיורים, באנימציה ובמוסיקה. כשהיא עושה את אלה, היא חוזרת להיות ילדה. <br /><br />שקד חיכתה לנו שנים, בין הדפים. עכשיו היא יוצאת החוצה ואתם מוזמנים להיות חלק מהריקוד שלה.<br />הספר "שקד רוקדת" מספר על ילדה שאוהבת את מה שהיא עושה ורוקדת לצלילי החיים, הוא ספר על הגשמה בתנועה, בלי לחכות שמשהו יקרה, או שמישהו יראה, אלא מתוך צו פנימי אותנטי.<br />34 עמודי צבע שמזיזים אותך לעשות מה שאת/ה טוב/ה בו בתוך התנועה הזו של החיים.<br /><br />מה יהיה ב<a href="https://www.facebook.com/events/1121040181373845/?hc_location=ufi">אירוע השקת הספר</a>?<br />נשמע סיפורי השראה ממבוגרים שחלמו להיות כל מיני דברים כשהיו קטנים, והצליחו להגשים את חלומם. <br />אחר כך תהיה פעילות מעיפה להורים ולילדים.<br />את הספר תוכלו לרכוש במחיר מיוחד לכבוד ההשקה, והוא מצוין למתנת ראש השנה לילדים שאתם אוהבים.<br />כנסו לדף האירוע <a href="https://www.facebook.com/events/1121040181373845/?hc_location=ufi"><span style="font-size: large;">כאן</span></a> וסמנו שאתם משתתפים<br />להתראות בקרוב<br />מיה, שרי ושקד.</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgKfe2zBp-mJkx7orhH5k5dp_sxpNxpGNsAA2aj2orKzIgqdFErUAQnfw8Ir_SBypqEVFuJ4PjCJ_fWyStsCay1lgOZH19Af6BaMrIBYDQ-UuI7DU_zlFCvlE9B_wXQ2kkstZ8fU62peUs/s1600/%25D7%2594%25D7%2596%25D7%259E%25D7%25A0%25D7%2594+%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%2599%25D7%25A1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="830" data-original-width="1600" height="207" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgKfe2zBp-mJkx7orhH5k5dp_sxpNxpGNsAA2aj2orKzIgqdFErUAQnfw8Ir_SBypqEVFuJ4PjCJ_fWyStsCay1lgOZH19Af6BaMrIBYDQ-UuI7DU_zlFCvlE9B_wXQ2kkstZ8fU62peUs/s400/%25D7%2594%25D7%2596%25D7%259E%25D7%25A0%25D7%2594+%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%2599%25D7%25A1.jpg" width="400" /></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-fareast-language: EN-US;"><br /></span></div>
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
</div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-82892944085924344482017-04-02T23:34:00.000-07:002017-09-03T22:47:50.167-07:00מה יוסף היה אומר?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">יום
שלישי הוכרז מתחילת השנה, כמשפחתי. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">רק
אנחנו, בלי חוגים, בלי חברים (בשאר הימים מהצהריים אני עמוק בתיאומים ובהסעות)<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני
מכבה את הפלאפון ואנחנו יוצאים לאיזו שהות נעימה בטבע,<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אבל ביום
המדובר הייתי חולה והעדפתי בית.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מנטה
הרימה להנחתה, כשהודיעה שסיפרו להם בגן את סיפור יוסף.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"></span></div>
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi4bMhgPHm65SznqWawvx4uM-kLecjSQQtCV5gAxkDlpUh-aB7cL4Ww1i_46h__nacILX1cjZALxP0oLfgxbBHLbhIaSQv9peeSIxKDaznmsvgxMpZsFC0rUd2AUZXhly5kw3MR6Ids0Hk/s1600/joseph.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="247" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi4bMhgPHm65SznqWawvx4uM-kLecjSQQtCV5gAxkDlpUh-aB7cL4Ww1i_46h__nacILX1cjZALxP0oLfgxbBHLbhIaSQv9peeSIxKDaznmsvgxMpZsFC0rUd2AUZXhly5kw3MR6Ids0Hk/s320/joseph.jpg" width="320" /></a><span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">חיפשתי
את הספר סיפורי התנ"ך לילדים, ולא מצאתי,<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אז פתחתי
את ספר בראשית ואי אפשר היה לעצור אותנו.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">במשך
שלוש שעות (ברוטו, תורידו אני רעב, תנגבי לי ושאר ירקות),<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">קראתי
את האותיות הקטנות, ביארנו, הסברנו, שאלנו וחקרנו.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br />
<a name='more'></a><br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני
חושבת שסיפור יוסף, הוא אחד החזקים.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לפני
שנים העברתי סופי שבוע של סדנת כתיבה בנושא סליחה, <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">במהלכו
קראנו את יוסף ואז עברנו לסליחה האישית שלנו.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מעשייה
מטורפת עד בלתי נתפסת, שמקדימה ואולי מכינה את הקרקע, לסיפורו של משה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">בשלב
מסוים אני מתעייפת ומציעה שנמשיך מחר. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הם
מצידם מבהירים לי שאין מצב. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני
מתפשרת על פסק זמן ללבישת פיג'מות וצחצוח שיניים, <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ובמיטה
אנחנו ממשיכים.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">סוגיות
מטלטלות עולות בנינו - <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">למה האחים
כעסו כל כך על יוסף?<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">איך
אבא אוהב ילד אחד יותר?<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">איך יוסף
הצליח לסלוח להם אחרי מה שהם עשו לו?<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">פה
אנחנו מתעכבים לא מעט.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">למה
לדעתכם הוא סולח להם? אני שואלת<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שוקולד
אומר שבגלל שהם משפחה<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מנטה
אומרת שבגלל שהוא רוצה להציל אותם<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מסטיק
מפהקת אל תוך הכרית.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני מתחננת
שנלך לישון, נמשיך מחר! <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הם בעיניים
טרוטות, מתים מעייפות,<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מורדים,
לא מוכנים להפסיק, לא עכשיו.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">למה
את חושבת שהוא סלח? שוקולד שואל אותי<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני
מסתכלת על המשפט שאחרי הרגע המרגש בו יוסף מתוודא<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ולא
מצליחה להסתיר דמעות.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הוא
מבקש מהניצבים המצרים לצאת ולהשאיר אותו לבד עם אחיו, שואל על אביו, ואז אומר<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="background: white;">"אני יוסף אחיכם, אשר-מכרתם אותי, מצריימה</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="background: white;"><span dir="LTR"></span>.<a href="https://www.blogger.com/null" name="5"></a><span class="apple-converted-space"> </span></span><span class="apple-converted-space"><span lang="HE" style="background: white;"><o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhMGfL13DpHjTKuTODPTAgW3krPU9-o5kLoPfwt1iw_kiS1l5f_babAVEBKmYkADXYmp7AfKykqLJLhM2En_SLRU1Wl6MUiIVFzDL8ozbVUX5Oz9FdQBUETqzOA-eyOB0KmCNp99PQ7lvU/s1600/joseph1.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="244" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhMGfL13DpHjTKuTODPTAgW3krPU9-o5kLoPfwt1iw_kiS1l5f_babAVEBKmYkADXYmp7AfKykqLJLhM2En_SLRU1Wl6MUiIVFzDL8ozbVUX5Oz9FdQBUETqzOA-eyOB0KmCNp99PQ7lvU/s320/joseph1.jpg" width="320" /></a></div>
<span lang="HE" style="background: white;"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ועתה אל-תיעצבו, ואל-ייחר בעיניכם, כי-מכרתם אותי, <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="background: white;">הנה: כי למחיה, שלחני אלוהים לפניכם"</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="background: white;"><span dir="LTR"></span>.</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="background: white;"><span dir="RTL"></span> בראשית מ"ה פסוקים ד'-ה'</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני מציעה
שיוסף סולח, כי יש לו סיפור חדש.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">רגע
אחרי שהוא מגלה להם שהוא יוסף,<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הוא מבקש
מהם לא להצטער על מה שהם עשו לו,<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כי
אלוהים תכנן הכל, ושלח אותו כדי שבבוא היום יציל את כל המשפחה, העם.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">יוסף
עובר התמרה, <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מסיפור
של ילד דחוי, שאחיו מכרו אותו לנוכרים, <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מתודעה
של עבד ואסיר,<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הוא
יוצא לסיפור אחר, <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">של
מושל, בעל כוח, <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שרואה
את התמונה הגדולה.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שיהיו
לכולנו סיפורים חדשים <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">תמיד.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">חג
שמח<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">נ.ב</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לצפיה בסרטון לחצו <a href="https://www.youtube.com/watch?v=ULDs4N_59Ss" target="_blank">כאן</a></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לאתר מסע יצירה לחצו <a href="http://www.mayahodran.com/" target="_blank">כאן</a></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-67590607038115371072017-01-29T09:16:00.000-08:002017-04-02T23:34:38.545-07:00חורף - פרגמנטים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhfypqHTmJIk3J36U3Kjsyb1nRi8BvGkQlUxgVKgbvSe5GV3T1rDih7V1PLf-mvql2X6uE9h8KykWlGA7UWjztr5KJxJdCE5H-7VRx8twWaitVquLdqhRtp3XPDYJ0ueZ3Y5Elv9oA-DBg/s1600/%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25A4%25D7%2590.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhfypqHTmJIk3J36U3Kjsyb1nRi8BvGkQlUxgVKgbvSe5GV3T1rDih7V1PLf-mvql2X6uE9h8KykWlGA7UWjztr5KJxJdCE5H-7VRx8twWaitVquLdqhRtp3XPDYJ0ueZ3Y5Elv9oA-DBg/s320/%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25A4%25D7%2590.JPG" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">פעם שניה החודש אצל רופא מקצועי עם הילדים.<br />פעם שניה, שהם מתעלמים מקיומם ומדברים רק איתי.<br />"עוד כואב לו השבר?" הוא שואל, ואני מעבירה במבט את השאלה אל שוקולד, <br />כשבלב אני חושבת, הוא מולך, תשאל אותו!<br /><br />ונזכרת בדוקטור רפפורט, רופא הילדים שלי,<br />בעל שיער השיבה עם השביל בצד הכי מסודר שראיתי,<br />שהייתי מטפסת אליו עם אמא שלי ברגל, לרחוב קלאוזנר ברמת גן.<br />הוא היה רושם את שמי בעט על כרטיסיה, ואז שואל<br />"מיה, מה את רוצה לספר לי?"<br />וכשאמא שלי היתה מתחילה להסביר, הוא היה מחייך אליה "את מיה?"</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הוא לא אמר את זה בטון מעליב כלפיה, רק מציב את המשתתפים בסצנה כל אחד בתפקידו<br />ומפנה לי מקום.<br />ואני זוכרת את ההזדקפות הזו, ואת המילים שיצאו, אולי חלש, אבל בשטף, <br />כי הרי ידעתי מה יש לי, ועם ביטוי אף פעם לא היתה לי בעיה.<br /><br />נפלתי במקרה על רופא כזה. <br />את הרופאים של הילדים שלי אני בוחרת.<br />לא מתביישת לשאול מזכירות לפני שאני קובעת, אם הרופא נחמד, מדבר בגובה עיניים.<br />הפעם זה היה מצב פתאומי.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אגב, אני לא חושבת שהאורטופד שדיבר איתי במקום עם שוקולד בן ה8(!!!) שעומד לידי, עשה את זה בכוונה או כדי לפגוע.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />אבל חולה לא חולה, תמיד הייתי יוצאת מדוקטור רפפורט בראש מורם.<br />עובדה שאני זוכרת.</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />*</span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgy-Dy8_6XtOyhY5xBw3nZx3Upd1ndxnD19qpT9SVb1fcFTCVxUA7is8hkASi67dxSiht3diFY4Ey7-R5j7py2K1FlKvDsMArYnyJAByl1sm7feq5rJHKRpHLG8B11NQMAnc8GEYOB6HBc/s1600/%25D7%259E%25D7%2597%25D7%25A0%25D7%2594.JPG" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgy-Dy8_6XtOyhY5xBw3nZx3Upd1ndxnD19qpT9SVb1fcFTCVxUA7is8hkASi67dxSiht3diFY4Ey7-R5j7py2K1FlKvDsMArYnyJAByl1sm7feq5rJHKRpHLG8B11NQMAnc8GEYOB6HBc/s320/%25D7%259E%25D7%2597%25D7%25A0%25D7%2594.JPG" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">יושבת לי בסלון וקופאת מקור, <br />אני כמעט בטוחה שבעבר הלא רחוק (נגיד שלוש דקות)<br />היתה מונחת פה שמיכה נעימה שיועדה להתכרבלות<br />אני מגששת בעיניים חצי עצומות<br />אצבעות של ידיים ורגליים נשלחות לכל עבר, מנסות לתפוס קצה ולהתעטף<br />אך אין. <br />ואז אני מרימה את הראש ורואה שכל כירבוליות הבית <br />הולאמו לטובת מחנה (במלעיל כמובן).<br /><br />*<br /><br />כל העונה אני מריחה את זה מגיע.</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhwWkgvEpaKPrYfv3VMF5gfhNQwaeXPKuZBFB-FdYKxf5tjKDt7ClqfvA_N_gADUrPy6DxCSSQGqrHedvpEsbaMMU0bjx4QpN5qIkyo6zT-zdUbAV2Zx16wUcNhALxoQPErVx_0Q-oPTNs/s1600/%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%259D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="258" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhwWkgvEpaKPrYfv3VMF5gfhNQwaeXPKuZBFB-FdYKxf5tjKDt7ClqfvA_N_gADUrPy6DxCSSQGqrHedvpEsbaMMU0bjx4QpN5qIkyo6zT-zdUbAV2Zx16wUcNhALxoQPErVx_0Q-oPTNs/s320/%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%259D.jpg" width="320" /></a></span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
מתעלמת וקונה<br />מדחיקה וממשיכה<br />אבל בשבועות האחרונים כבר אי אפשר היה להתעלם<br />הצבע הדהוי, החלקים העייפים<br />הרמזים הגיעו לקדמת העלילה<br />ופחד הפרידה המאיים שיתק אותי.<br />בעיניים בורקות ובלסתות קפוצות<br />נפרדנו מהחיים שאתם מעניקים לגרנולה, לבורגול, לסלט החסה.<br />היו שלום יקרים. <br /><br />נתראה בספטמבר.<br /><br />*<br /><br />הכי אני אוהבת, לצוד שמש בחורף.<br />להעריך אותה, לרדוף אחריה,<br />בגעגוע (שנמחק בערך ממאי).<br />אז בסופ"שים כאלה<br />אנחנו יושבים בתוך ירוק ירוק<br />ונכנסים לתוך ספרים.<br />האיש, שכאשר לא מדובר בספרי בודהיזם, קורא בקצב של צב בפנסיה,<br />דווקא השתלט השבת הזו על שלושה.<br />זה מה שכיף בספר סיפורים קצרים,<br />בלי מחויבות לעלילה מסועפת שדורשת עקביות וזיכרון.<br />כמו שמש בחורף, כל פעם מנה קטנה, טעימה מעולם אחר<br />בפיקניק הבא שלכם – קחו את הספר שלי "מסיבת יורה",</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כשתסיימו לקרוא - תקראו בקפה.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj-jSz6endcdjexAHwbfZ0ez-Pni7SCtgjz0cZ9y00kNW9U1WjH1nEs81BkVx12yMVplzNNQLmsNkUvqGhyphenhyphen1_ifon5JE14UaxXEeFnR1uEEiN78SdP3UIpHy_oqaXGzd36Gu7AXpVfVXVs/s1600/%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25A7.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj-jSz6endcdjexAHwbfZ0ez-Pni7SCtgjz0cZ9y00kNW9U1WjH1nEs81BkVx12yMVplzNNQLmsNkUvqGhyphenhyphen1_ifon5JE14UaxXEeFnR1uEEiN78SdP3UIpHy_oqaXGzd36Gu7AXpVfVXVs/s320/%25D7%25A4%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25A7.JPG" width="320" /></a></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<div style="text-align: left;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">להזמנות <a href="mailto:mayahod@gmail.com">mayahod@gmail.com</a> או 0547-480632</span></div>
</div>
</div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-62729238345113296572016-12-06T11:25:00.004-08:002017-02-20T02:52:23.451-08:00התרגשות - תמונות מההשקה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"></span><br />
<div style="text-align: center;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh0LJF2iKwkCbekhGHbuAEM9NYtN2ZMHapSNTxJ3XdBA8EJQCWwKxjZX8mGf9MYnbemTMEuyb5nAQJY1gmFNyZp4fXYj-uxSQU3LKYXXX1elH7v9IcpkezVc4sv7tvGeAm0k-zkGPbghag/s1600/NAVM6853.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh0LJF2iKwkCbekhGHbuAEM9NYtN2ZMHapSNTxJ3XdBA8EJQCWwKxjZX8mGf9MYnbemTMEuyb5nAQJY1gmFNyZp4fXYj-uxSQU3LKYXXX1elH7v9IcpkezVc4sv7tvGeAm0k-zkGPbghag/s320/NAVM6853.JPG" width="320" /></a></div>
<br />
<a name='more'></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">היה מחמם לב, אוזן, גרון</span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjPO3VSMhRfePyo7nyzTjC3j3gQd2k77kMmbE35ZP8ddOWsrruDsr9BL2Oe5VJJK5Lin97j5tUuOMF-xqir2Rz8EIirCUlgz3UJW_COS_ANBP7awey4O8Z6qxd9fbTnjYF8WeS_6D9ivqM/s1600/NAVM6860.JPG"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjPO3VSMhRfePyo7nyzTjC3j3gQd2k77kMmbE35ZP8ddOWsrruDsr9BL2Oe5VJJK5Lin97j5tUuOMF-xqir2Rz8EIirCUlgz3UJW_COS_ANBP7awey4O8Z6qxd9fbTnjYF8WeS_6D9ivqM/s320/NAVM6860.JPG" /></a></span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">המוזות השתוללו</span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgqnkX_gQYrdxVZUnEPQXLF8PuNHVT4UxWST4EdJDnEpF3mMCB_hDwkL9Nw00KYoeIjAUYzu2bfjuuXnZP7LmGOS4A2oDZHjoHESRh9hbsi0ndphWP4cS10ZPkcEPlTF8wgUkwIeRo1kV0/s1600/NAVM6754.JPG"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgqnkX_gQYrdxVZUnEPQXLF8PuNHVT4UxWST4EdJDnEpF3mMCB_hDwkL9Nw00KYoeIjAUYzu2bfjuuXnZP7LmGOS4A2oDZHjoHESRh9hbsi0ndphWP4cS10ZPkcEPlTF8wgUkwIeRo1kV0/s320/NAVM6754.JPG" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
מחכה לכם במוצ"ש באוזן בר</div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEizq_VDJmBVtddqXnJ7plV3tkYi2Huc0BWarCgpNO5W7XTWc5e1tCnBsBWDBwhcPr2WUmmt7g0_PX-6gQ9ZR61adcdIhyxaYpJEkOYdvBWRJvrcc3rT9_0q7J3JGVFa3ZcN43wNesXwlPI/s1600/NAVM6824.JPG"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEizq_VDJmBVtddqXnJ7plV3tkYi2Huc0BWarCgpNO5W7XTWc5e1tCnBsBWDBwhcPr2WUmmt7g0_PX-6gQ9ZR61adcdIhyxaYpJEkOYdvBWRJvrcc3rT9_0q7J3JGVFa3ZcN43wNesXwlPI/s320/NAVM6824.JPG" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
קינג ג'ורג' 48 תל אביב</div>
<div style="text-align: center;">
19:30 התכנסות</div>
<div style="text-align: center;">
20:30 מופע "מסע יצירה"</div>
<div style="text-align: center;">
נתחיל בזמן כי אחרינו יש מופע נוסף.</div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
לתמונות נוספות ב<a href="https://www.facebook.com/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%95%D7%AA-131085520711698/" target="_blank">דף הפייסבוק מסע יצירה</a></div>
<div style="text-align: center;">
<a href="http://www.mayahodran.com/" target="_blank">וזהו האתר החדש שלי</a></div>
<div style="text-align: center;">
נתראה!<br />
<div style="text-align: left;">
צילום: עינב מורנו</div>
</div>
</span><br />
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-14590959500662151552016-11-30T04:22:00.001-08:002016-12-06T11:26:12.438-08:00הראש כבר בחוץ<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjtR6EFv1YaBIzjPTT62HYZhkTdH9krWf3AANuqFpJzKBkM6HFHEUWrx-Ajc4GD6-lzrRdNpN8awD8Zm0thA0RmVFhq91SqXG08BTXUWbbaYI46bTUsAAT17VWLzLO_VOczY_k7j-gbGuE/s1600/20161116_080801_resized.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjtR6EFv1YaBIzjPTT62HYZhkTdH9krWf3AANuqFpJzKBkM6HFHEUWrx-Ajc4GD6-lzrRdNpN8awD8Zm0thA0RmVFhq91SqXG08BTXUWbbaYI46bTUsAAT17VWLzLO_VOczY_k7j-gbGuE/s320/20161116_080801_resized.JPG" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">5.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אתם יודעים איך זה הובלה. שנים לפני אוספים ארגזים, חודשים של אריזה, שבועות של סידורים. הכלב משתין על ארגז הואזות שהבריחה סבתא סוניה, בתחתונים, מרומניה, לפני הפוגרום, אחרי המלחמה. הילד החליט שדווקא היום הוא רוצה לשחק עם הפאזל שבלמטה של הארגז שבתחתית המגדל שבניתם בסלון. הוא גם שואף להגיע לשם בעצמו, מתרסק ושובר רגל. גם סרגיי שובר רגל. היום הוא היה אמור להוביל לכם את הבית, אבל הוא מגובס עד הפופיק ולא עונה לטלפונים. אתם מאלתרים מוביל אחר שמגיע חצי שיכור ותשעים ותשע אחוז מחוק, והוא, הוא זה שיהיה אחראי על הזיכרון האחרון מסבתא סוניה, ששומעים גם מהקבר, שהיא כל הזמן מרגישה שלא מכבדים את זכרה.<br />אתם יודעים איך זה הובלה. <br />זו היתה ההובלה הכי שמחה שהיתה לי בחיים.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZ80VziO7NjWTq6RWMtJAznH8zm94uYM_pibJrxUnmrzGMWCyv6VKsSumsjb7mmPcFIFidTuD591-FLDDy3vjai5bQOxDilCz62o0aDL_nxIyTd9aGZPqpWHvuaJQxIhJeefRP5Ot6iMk/s1600/%25D7%25A9%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%259F+1.JPG" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="264" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZ80VziO7NjWTq6RWMtJAznH8zm94uYM_pibJrxUnmrzGMWCyv6VKsSumsjb7mmPcFIFidTuD591-FLDDy3vjai5bQOxDilCz62o0aDL_nxIyTd9aGZPqpWHvuaJQxIhJeefRP5Ot6iMk/s320/%25D7%25A9%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%259F+1.JPG" width="320" /></a></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">4. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כיתתי את גרוני לשרון ללמוד פיתוח קול, חשבתי נמתח קצת את הלחיים, נלמד לצרוח כמו שצריך, וגמרנו. תשכחו מזה. שני שליש שיעור זה רק חימום, כי קודם צריך לפרוץ את כל החללים, והנקבים והתעלות, ורק אז לשיר. היא שואלת אם אני מרגישה את האוויר בגב התחתון, בעמוד השדרה, בלחיים, במצח, בכתפיים, במעיים. אני, מרוב שריקות, זמזומים ופעיות, די מסוחררת. אבל מה? היא היחידה בחיי שאומרת לי שלפהק, זה אומר שהאוויר עובר ושהגוף עובד, ואני – טובה בלפהק. <br />לשירה אני מגיעה בהיפר וינטלציה. <br /><br />אבל תכלס, בגיל 40 פלוס, אני לומדת לנשום מחדש. זה לא לשיר. זה להתייצב, לעמוד מול, לרוקן פחד, למלא חלל, להיות בהקשבה פנימה. שרון יודעת לדבר אלי בתדר הנכון, ולהוציא ממני קול עמוק, צלול, מגוון. רק בשביל המפגש עם האיכות הזו - היה שווה.<br />תוכלו לצפות בשרירי הסרעפת המאומנים שלי מהולים בהתרגשות היסטרית, בהשקה.<br /><br />3. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">את גל הכרתי בערב ניגונים של חברים, בדיוק סיימתי להתייאש מלחפש מוסיקאי למופע, ובין שיר לבירה, התחלנו לדבר. סיפרתי לו שתכף הספר יוצא ואיתו מופע שכתבתי, ושאשמח לליווי מוסיקלי וקולי. הוא טען להגנתו שהוא מנגן בלהקה, רופא, אב לשתיים... מביס לביס הבנתי שזה לא יכול לקרות. מה שאישש את החשד הוא המרחק, לך תבין למה בן אדם חי ברחובות. אבל כמה ימים אחרי זה שלחתי לו את השירים שלי, והוא היה בעניין. מאז הוא פירק את הלהקה, התפטר מהעבודה, עזב את הבית וגידל עץ ראסטות על הראש. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgA2TKkjg-vO6H2uYzpvMcnQCUhrhAVht4zKCddtxDuhslOqL6JCO4C8w6ouzLrOqTrGEwO2U-c8YkYtEwH54z_iK9QbKAaHdCkM-RaYq6lHu0IkqeSjwu4PMw1i-X2DoO8WWitXbygO6U/s1600/%25D7%2597%25D7%2596%25D7%25A8%25D7%2594.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgA2TKkjg-vO6H2uYzpvMcnQCUhrhAVht4zKCddtxDuhslOqL6JCO4C8w6ouzLrOqTrGEwO2U-c8YkYtEwH54z_iK9QbKAaHdCkM-RaYq6lHu0IkqeSjwu4PMw1i-X2DoO8WWitXbygO6U/s320/%25D7%2597%25D7%2596%25D7%25A8%25D7%2594.JPG" width="320" /></a></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">סתם... אבל מאז אנחנו מתאמנים, וזו תמונה מהקלטה בחדר חזרות. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">2. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שיחדתי כמה מקודקודי אמנות באזור להתכנס לחזרה גנרלית באווירה ביתית. האבסתי אותם בקפה, יין עוגיות ודמעות, ותשמעו, לי היה כיף שאין לתאר. אבל הם, התחננו שארד מהשטיח. </span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">בסוף זרקתי אותם החוצה עם מטאטא. <br />העיקר את היין הם חיסלו. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.blogger.com/video.g?token=AD6v5dxEod0W7M3opsU0Q_Q7Uj9T-n8hpLIx5mWUyZy4vppEh8WbAUuUEeBJYqV7caHFiuU95FT87tb20h0lQ82huw' class='b-hbp-video b-uploaded' frameborder='0'></iframe></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">1.</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לאירוע ההשקה בפרדס חנה <a href="https://www.facebook.com/events/700756506746950/?active_tab=discussion" target="_blank">כאן</a></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לאירוע ההשקה בתל אביב <a href="https://www.facebook.com/events/1697880073863161/" target="_blank">כאן</a></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לקנית כרטיסים מוזלים באוזן בר <a href="https://ticks.co.il/event.php?i=Vqnx5Kau8n1" target="_blank">כאן</a></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני סוגרת את המקומות לאירוע פרטי, אורחים שאינם תומכי הדסטארט נכנסים ב30 ש"ח לראש.</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">נפגש!</span></div>
</div>
</div>
</div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-49188469742619504192016-11-17T09:28:00.000-08:002016-11-30T04:22:19.242-08:00לבד בברלין<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEinHsE3CClvg1XRBm3WbfSRc8WVEv2YT3VzIRfV7PXRqYsiG53Ba1DX4s13P7Va5HrXhc0dWSTf7Xczye4-FSScTqkKReRwZXeR4asJrO3JKmG4KbB7UIWHAnrrK8DwzV7StYBYzwOWWzQ/s1600/%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259F.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEinHsE3CClvg1XRBm3WbfSRc8WVEv2YT3VzIRfV7PXRqYsiG53Ba1DX4s13P7Va5HrXhc0dWSTf7Xczye4-FSScTqkKReRwZXeR4asJrO3JKmG4KbB7UIWHAnrrK8DwzV7StYBYzwOWWzQ/s320/%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259F.JPG" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">איור מחומת ברלין וגרפיטי מעליו</td></tr>
</tbody></table>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">טוב לא לגמרי לבד, עם מיכל, ומשפחתה המתוקה, שנסעה לשנה בברלין. למרות שהבטחתי לעצמי שאת אירופה אשמור לזקנה, כבר פעמיים שברתי את הפרדיגמה הזו כשקפצתי לבקר חברות בפוסט דוקטורט. עדי בשטרסבורג, מיכל בברלין. אז הנה עצה חינם : אמצו חברות חכמות וכנסו לדיל החברה שבמועדון המתמידה בלימודים ואתם שטסים על הגל. <br /><br />כמובן שההכנות מוציאות את כל הרוח מהמפרשים וגורמות לתהות על מהות חופשה קצרה כל כך שבהתארגנות לכבודה מושקע מאמץ אטומי. לא מצדי כמובן, לארוז לקח לי דקה וחצי. אבל התקתוק עבור מי שנשאר, עדיף למות. קופסאות אוכל בפריזר שיספיקו גם לעת מצור, ניירות טואלט בשירותים שיאפשרו לקשט איתם את הסוכה בעשר השנים הקרובות, רשימת טלפונים של חברים, אנשי חינוך ודת שעברה תוך פירוט באורך הגלות לאיש. מסירת העדפות ממרחים בסנביצ'ים לפי ימים לילדים, ועוד ועוד.</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כל זה כולל פחד לא קטן, שאולי זה לא הזמן המתאים. רגע לפני ההשקה של הספר והמופע שלי, עם כל ההתארגנות והתכנון לפרטים, לנטוש הכל וללכת. אבל מתי הזמן הנכון לחופשה? יש כזה? אם לא מפָנים – אין. אז לקחתי הפסקה באמצע הטורים הגבוהים והורדתי הילוך.<br /><br />כמו בטיול אירופאי טיפוסי, אנחנו צועדות קילומטרים, שעות ביום. צריך להוריד את הפחמימות איכשהו. מסתבר שהטיול ברגל מאוד נעים כשאף אחד לא משתרך אחרי ובליל בקשות וטרוניות עף לעברי כל צעד וחצי. אני רעב, מגרד לי, משעמם לי, שחקי איתי, קר לי, חם לי. בעצם חם לי אין סיכוי להגיד פה.<br /><br />קר בברלין. אומרים שאין קר, יש לא להתלבש חם, אבל אני נשבעת שהתלבשתי כמו אסקימוסית לסיור באפס מעלות בעיר, ובכל זאת יכולתי להקפיא שניצלים בבית השחי. <br /><br />בברלין אין שקיות. הנוף דל בילדים. יש היסטוריה וחומה, מוזיאונים ונהר, גשרים וכנסיות. קבצנים מאמצים כלבים. הרכבת התחתית היא אוסף של מוזרי העולם כולו. התחבורה הציבורית יעילה באופן מוטרף. יש מאפיות, שוקולטריות ומסעדות אוריינטליות של קהילות מכל העולם.<br /><br />מיכל היא ספר היסטוריה מהלך. אני מרגישה לידה בורה ועמת הארץ, חולבת ממנה כל מידע אפשרי על מה שקרה באירופה בחמישים השנים האחרונות. גם לגבי מה שקורה בארץ היא מעדכנת אותי מידי פעם. אחרי יומיים היא שואלת אותי אם אני מתחילה להתמצא בכיוונים, ברכבת. התשובה היא לא. אני לא מתמצאת ולא אתמצא לעולם, כל עוד היא לידי. <br /><br />תמיד אני זו שמתכננת, טיולים וחופשות, חול המועד, שבתות. בודקת מה יהיה כיף לילדים, נוח לכולנו, לא מעייף מידי, מספיק מרתק, המון קטגוריות שצריך לקחת בחשבון – שעות שינה, רעב, שירותים קרובים, עניין לפי גילאים. מתי יתפרו לי טיול על פי מידותיי, רצונותיי וגחמותיי? פנטזתי לעצמי, מתי יגידו לי מה לעשות, מתי ומה להביא? עזבו טיול, תנו לי אחר צהריים אחד שיפיקו במיוחד עבורי, ואנשק את הרגליים לצוות ההפקה. בביקור הזה אני לא צריכה לדגור על שום לו"ז. הזמנתי כרטיס והעברתי למצב טיסה. אני הולכת אחרי מיכל כמו זנב. אני לא מחליטה, לא פותחת מפה, כלום. מיכל מגישה לי את ברלין כמקומית ואני משיבה בהשתחוות לתפארת.<br /><br />אי אפשר להיות בברלין בלי לחשוב על מה שהיה פה לפני שמונים שנה. האזכורים מלווים אותנו בכל צעד. שרידי בית הכנסת שנהרס בליל הבדולח. השקט ברחובות, המשמעת במדרגות (לימין שור), מגן דוד על גלריית החומה, אנדרטאות. אני הולכת בשלכת ומזמזמת את "שיר אחרי הגשם" של פוליקר. נזכרת בספרים של קצטניק שקראתי לפני שנים, איך לא יכולתי להירדם בלילה בשבועות שאחרי, כשתיאוריו מהמחנה נכנסים לחלומותיי.<br /><br />יש עכשיו התלהבות מאוד גדולה בברלין, זו עיר צעירה, מגוונת, תוססת. אבל מה אני אגיד לכם, ברלין, כמו אירופה, לא עושה לי את זה. כבני תרבות המערב, הם דומים לנו מידי. מבנים, יפים ככל שיהיו, לא מלהיבים אותי. תכלס, בעיר גדולה, מספיק לי להסתובב ברחובות הזרים, להיכנס לחנויות ספרים או בוטיקים של ניירות מיוחדים ולשתות קפה משובח, כדי להנות ממש. <br /><br />מה שכן העיר הזו עושה לי, זה הוכחה ניצחת לגבי האפשרות לשינוי. ההיסטוריה של גרמניה רצופת מלחמות – מלחמת העולם הראשונה, השניה, המלחמה הקרה, החומה. היום המקום הזה מספר אחד באירופה בקליטת מהגרים (רק עכשיו גרמניה קלטה מיליון פליטים סורים, עשרות אלפים מהם התקבלו בברלין), יש פה ערב רב, אזורים שלמים של גרפיטי וציורי קיר שמביעים את הכוח שחזר לאנשים. הקהילה ההומולסבית, שהיתה נרדפת על ידי הנאצים, מרימה ראש, התפתח אזור שלם של פריחה והתעצמות עבור חבריה. יש פה תיקון. יש מקום לכולם. כל אירופה לומדת מגרמניה רבגוניות בימים אלה.<br /><br />חמש עשרה שנים לא הייתי לבד בחו"ל. מיכל ושחר פינקו אותי ברמות היסטריות. גם להתגעגע היה לא רע, במיוחד כשהנוכחות שלי בבית דומה לטאפט – מובן מאליו כל כך. סוף סוף קפצו עלי כשחזרתי – מחווה ששמורה באדיקות רק לאבא. גם האיש יצא גדול מכל הסיפור, ולפינאלה יצא עם מחווה חסרת תקדים - הגעתי לבית שטוף! מה יותר מזה? בפריקה, התגלתה במעמקי התיק מטרייה שמיכל השאילה לי, אין ברירה אצטרך לשוב מתישהו להחזיר ציוד.<br /><br />בינתיים, לכל שבת יש מוצאי שבת, וחמש שעות אחרי שנחתי כבר הייתי בעבודה. נחנו, נהננו, עכשיו יש ספר בדפוס ומופע על הפרק, ושתי השקות חגיגיות להתארגן אליהן. קדימה.</span><br />
<br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מי שעדין לא אישר הגעה, במייל או בפייס, זה הזמן, על מנת שאוכל להיערך ולהכין את התשורות לתומכי הדסטארט אפשר לאשר בפייס להשקה בפרדס חנה <a href="https://www.facebook.com/events/700756506746950/" target="_blank">כאן</a> ולהשקה בתל אביב <a href="https://www.facebook.com/events/1697880073863161/" target="_blank">כאן</a></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">נתראה בקרוב!</span><br />
<br />
<br /></div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-80439604815616621112016-11-09T11:09:00.003-08:002016-11-09T11:10:30.394-08:00הזמנה להשקה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjj5HVkvmSoy1G5EduOmW4trgc4vw1NYWjataGDeZ_jLsp81dtG0FlZFcZBhXjqVq79nyt1suzWEZAU8chnq49EWQ5pLQfq2yPlJWkC7AqEFOBFxtRnMAICka9RyWTWd-ZLI2fGRFjbzHs/s1600/mail8.11.16.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="640" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjj5HVkvmSoy1G5EduOmW4trgc4vw1NYWjataGDeZ_jLsp81dtG0FlZFcZBhXjqVq79nyt1suzWEZAU8chnq49EWQ5pLQfq2yPlJWkC7AqEFOBFxtRnMAICka9RyWTWd-ZLI2fGRFjbzHs/s640/mail8.11.16.jpg" width="433" /></a></div>
<div style="color: #222222; font-family: "helvetica neue", helvetica, helvetica, arial, sans-serif; font-size: 12.8px;">
<br /></div>
<div style="color: #222222; font-family: "helvetica neue", helvetica, helvetica, arial, sans-serif;">
בבקשה <b>אשרו הגעה</b> לאחת משתי ההשקות בפייסבוק (לחיצה על "משתתף" מתחת לתמונת האירוע משמאל) בקישורים הבאים:</div>
<div style="color: #222222; font-family: "helvetica neue", helvetica, helvetica, arial, sans-serif;">
<br /></div>
<div style="color: #222222; font-family: "helvetica neue", helvetica, helvetica, arial, sans-serif;">
<a href="https://u1323280.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=X3jEOHvVZtpLvxZrVBashkXK-2FVstXa683wyvEm-2FyxVCHoGKl93GQDhRfroPlz-2Fx-2FN7aPvYRE3RsA6q7mJa2lcQ-3D-3D_ZUWo1g7roQH5HXul6in721z-2B0AVCKKYfgqQ7GE6amwPV9dM78u5cNG-2BTNe3nIYK42UFmXSbqf3aapBX6YhQk3VKBtnkUv5ITSsRLonEAEEBUC0acb7l4XeymE8aGu0mW6XRDQ3v3J4CHw0zC-2FWTIXI3VRoCeuQL3ZpfSpTbB5feuCPdFB0LWfRThARuQuRHpVYXLHr4StFRokGoqKBwOx2AAgzX-2BX91-2F0oBi-2FG-2B8wr0-3D" style="color: #1155cc;" target="_blank">בגן אירועים וויט פרדס חנה 3.12</a></div>
<div style="color: #222222; font-family: "helvetica neue", helvetica, helvetica, arial, sans-serif;">
<br /></div>
<div style="color: #222222; font-family: "helvetica neue", helvetica, helvetica, arial, sans-serif;">
<a href="https://u1323280.ct.sendgrid.net/wf/click?upn=X3jEOHvVZtpLvxZrVBashkXK-2FVstXa683wyvEm-2FyxVD5osMY7NBqEX5F-2BMu-2FmwcI3TfvIa2mWCaz9orYJLXu9w-3D-3D_ZUWo1g7roQH5HXul6in721z-2B0AVCKKYfgqQ7GE6amwPV9dM78u5cNG-2BTNe3nIYK4152B8ga5-2BP7-2BJFohuWAmCHHWQJegVktN5AV1l0UfpKblCPFV38-2BZVcLaS0uCfvcqTWzvUPhaveYAbB9XEE-2FAIEelJhoA9mIasaZPiRrkmz2q3aAmKU41wpZD22Y3TzrEiL35Wn9MZRdjCJCSAFsFPDq8R0vTEqzL5ugEmpUzw-2Bs-3D" style="color: #1155cc;" target="_blank">באוזן בר תל אביב 10.12</a></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-46182493257432889162016-09-27T23:15:00.002-07:002016-11-09T11:07:46.894-08:00מעברים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEit-FqL-8HPrFwPQZP9JvZp97QpMKe_gzope-8sIqKg3R4RZ0vXuyXPkkkwfaapo_0SNoyFMTWy1dP7xNXFOtx7_Ddwh_g-JM8uh_DqVaVzYiZokXQCrQj4iXFqaWG18ZQOW15D1769vt4/s1600/%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%2599.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEit-FqL-8HPrFwPQZP9JvZp97QpMKe_gzope-8sIqKg3R4RZ0vXuyXPkkkwfaapo_0SNoyFMTWy1dP7xNXFOtx7_Ddwh_g-JM8uh_DqVaVzYiZokXQCrQj4iXFqaWG18ZQOW15D1769vt4/s320/%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%2599.jpg" width="197" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב... על האלרגיה שלי. <br /><br />היה היתה לי אלרגיה. כל פער בן 4 מעלות ומעלה בטמפרטורות מזג אוויר בין יום אחד לזה שאחריו, גרמו לי להגיב בעיטושים בלתי פוסקים, נזלת לא נגמרת וכאבי ראש. משלב מסוים הייתי מושבתת כל עונת מעבר ל 4-5 ימים, חסרת יכולת תפקוד. <br /><br />כשממש הציק לי, התחלתי לטפל בזה. ההצעה הראשונה היתה ללכת לרופא שמתמחה באלרגיות. הוא יערוך לי טסטים, יבדוק למה אני רגישה ויתאים לי כדורים. הארסנל המשפחתי רחב, כך שידעתי שיש קשר לפריחות של עצים מסוימים ולאבק. בכל זאת לא רציתי לבחור בדרך שאין בה בירור אמיתי למה שעובר על הגוף שלי. <br /><br />מה גורם לנו להגיב למעברים באופן בלתי מאוזן? </span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">החיים של הקדמונים התנהלו בחוסר ודאות מוחלט. אי הידיעה מתי ירד גשם, אם יהיה מחסה, או אוכל, ומאיפה תגיח חיית טרף, יצרו דריכות שלא מוכרת לנו היום. עם זאת, בגלל שזו היתה המציאות הבלעדית עבורם, הדריכות הזו לא הוציאה אותם מאיזון. הם ידעו לחיות איתה בנחת יחסית. שינויים לא שגעו אותם, מעברים לא הלחיצו אותם. כך נראו החיים אז. <br /><br />המציאות שלנו היום יוצרת אשליה של שליטה. אנחנו מנבאים את מזג האוויר, כולאים חיות טרף בגני חיות, אוגרים מים ואוכל, ישנים תחת קורת גג. לכן שינוי, נתפס כחוסר שליטה. בכל זאת, הכל כל הזמן משתנה – אנחנו מחליפם עבודה, עוברים דירה, העונות מתחלפות. עונת מעבר משבשת לנו את הידיעה, גשם קופץ לביקור קצר באוגוסט? זה לא מסתדר לנו. בוקר מעונן הופך לחמסין? אנחנו זועמים על החזאים שהוציאו אותנו הבית עם מעילים. המערכות קורסות.<br /><br />כשנולדה בתי השלישית כל הבית נפל לוירוס קשה, עם חום גבוה וראש מתפוצץ. התקשרתי מודאגת למיילדת שלי, שאלתי אותה מה אם אני או התינוקת נדבק. התשובה שלה עוררה בי התרגשות. היא אמרה שבני המשפחה האחרים חולים, כי עבורם המעבר הוא זעזוע. אבל אני והשלישית בישלנו את המעבר תשעה חודשים, השינוי עבורנו נבנה בהדרגתיות. לא נדבקנו. <br /><br />אפשר להגיד שהומאופטיה ושיטת אייפק העבירו לי את האלרגיה. ההומאופיה עובדת עם חומרים מהטבע שמותאמים אישיותית כדי לייצב מצבי חוסר איזון בגוף. האייפק עוסק באבחון קינסיולוגי ובשינוי זיכרון תאי. העבודה היתה פנימית לא פחות מחיצונית. כתבתי, הגיתי, הסרתי קורים, חיברתי חוטים. בשורה התחתונה - התהליך כיוון אותי לקחת אחריות. <br /><br />כל מסר ששולח לנו הגוף, בעיקר אם הוא קבוע (כאב חוזר, מגרנות, פטריה באותו אזור בגוף ועוד ועוד), אפשר לחקור. עוד לא הגעתי לפיצוח, אבל הסרתי קליפות. אני יכולה להגיד היום שנרפאתי. לא במובן הקלאסי, פשוט הבנתי שאלרגיה היא סוג של אזעקה כרונית, שתמיד תחזיר אותי לרעיון של גמישות. ככל שאדע לקבל בברכה את השינויים בחיי, כך המערכת תתנהל בבטחה ולא תזדעק כל כך. היום התדירות של ביקור האפצ'י-שרשרת, פחתה מאוד. ובכל זאת, כשנסענו לטיול שלנו בעולם, ברגע שנחתנו באוסטרליה, האלרגיה חיבקה אותי חזק. הדלקתי עיטוש אחד בזה שאחריו וכן הלאה, במשך חמישה ימים. כל אפיזודה כזו אני לומדת מחדש, איך המנגנון עובד ומה יכול להרגיע אותו. <br /><br />אנשים גמישים הם מורים טובים שלי ללמידה הזו. כאלה שחיים עם סקאלת אפור רחבה, שלא חורצים דינים ברגע, שנוטשים חוקים ופורצים מסגרות. למשל אנשי מקצוע שיצא לי לעבוד איתם בשנים האחרונות. שיחת הפתיחה שלי היתה תמיד – שאני לא יכולה להתחייב. לא כי אני לא אחראית, או לא עומדת בזמנים, אלא כי בבוקר היום בו קובעים לפגישה, ילד שלי יכול להעלות חום ואז אני מבטלת. עבדתי רק עם בעלי מקצוע שיכלו להכיל את הארעיות הזו. <br /><br />בנאות סמדר, קהילה שחותרת לגמישות בקיבוץ דרומי, מחליפים בתים. מעבר לרעיון של לא להקשר לחומר, אני חושבת שאפשר ללמוד מלעבור כל שנה (!) בית, את האפשרות לזוז, כחלק מתנועת החיים. גם כשהכל קבוע כל כך, אפשר למצוא פרצות ליציאה מהשגרה. פעם קראתי על תרגול יוגי, שמציע לשנות הרגל אחד ביום, למשל לצחצח שיניים ביד שמאל, או להתקלח בבוקר, ולראות מה קורה לנו כשאנחנו מזיזים לעצמנו את הגבינה.<br /><br />איך הילדים שלנו מגיבים לשינויים? אצלם הגוף הוא שפה מרכזית, מכיוון שאין דיבור, או שיכולת הביטוי עדין לא מפותחת. אני מכירה ילדה שהתחילה לגמגם כשאחותה נולדה. אמא אחת ספרה לי שמתחילת השנה, כשהבן שלה עבר לגן חדש, הוא מרטיב במיטה בלילה. נער שטיפלתי בו הכפיל את משקלו מאז שהוריו התגרשו. הם חולקים את מה שעובר עליהם בתופעות, שלרוב חלופות מיד אחרי שהשינוי מתאקלם אל תוך החיים.<br /><br />בסוף, תקופת המעבר חולפת. השגרה החדשה הופכת קבועה. כמו שלגדול זה לפעמים כואב, כמו שלהבין משהו על עצמנו זה מסע, כך גם שינוי שומט לנו לרגע את הקרקע עליה אנחנו שרועים בנינוחות אשלייתית, ומזמין אותנו להתבונן.<br /><br />בעידן שלנו, מעבר הוא שריר שצריך לאמן ולפתח. <br /><br />שנה טובה.</span></div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-20790352612198802132016-07-02T03:55:00.002-07:002016-09-27T23:18:08.501-07:00סבתות לוהטות - חוויית סווט לודג'<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlq4oUzSQxqZaxXYnWQpRH_iP8rOgghp-dSdpHUNJuC0YM3GH4lhY5jsr9fT05WuIItQyvKqy4IJk2evDqX206jn55ozulZoroE91RkcXm7ZcMA8PTfwd9_l5Fi6hCUFj1pX5IZScjQAQ/s1600/2016-04-21+19.36.22.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlq4oUzSQxqZaxXYnWQpRH_iP8rOgghp-dSdpHUNJuC0YM3GH4lhY5jsr9fT05WuIItQyvKqy4IJk2evDqX206jn55ozulZoroE91RkcXm7ZcMA8PTfwd9_l5Fi6hCUFj1pX5IZScjQAQ/s320/2016-04-21+19.36.22.jpg" width="240" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">בשש בערב אנחנו יושבים בחוץ מסביב ליד גל אבנים. שותים תה, מפטפטים קצת, עוד סיגריה ועוד טלפון, לפני שנכנסים. ההנחיות היו לא לאכול כבד בשעות שלפני, לבוא בלבוש נוח אבל</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"> לא בבגד ים. תכף נכנסים למים, או לאש, מה שתעדיפו. בכל אופן כרגע, חם לי לכתוב את זה.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />בשבע אלעד, שמאן הטקס, נותן בריף לגבי סדר העניינים וכמה הנחיות. ריכוז בהדלקת האש, מעגל פנימי וחיצוני, ישיבה נשים לחוד גברים לחוד, שירה יחד, פתיחת הדלת להכנסת והוצאת האבנים. בסוף הוא מעניק לנו כמה טיפים להישרדות מיטבית. בשורה התחתונה, הוא מציע להיות עם זה. אני כבר מתחילה לחשב את האפשרויות לצאת, ארבע פעמים תפתח הדלת, זה אומר ארבע אפשרויות לחמוק. עוד אני מסמנת את שביל הבריחה, הוא חותם את דבריו במשפט שמזיז אותי על האבן, "אין מה לחפש בחוץ".</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אנחנו עומדים במעגל ומי שהתמנה להיות שומר האש – מדליק אותה. בתוך האש ערמת אבנים. אלעד מתבקש להתבונן פנימה, לערוך התכוונות לגבי העבודה שנעשה עם עצמנו הערב. כל אחד בתורו מפזר צמחי תבלין לתוך האש, שתקבל את מנחתנו ותשיב בחיוב לתפילותינו. <br /><br />הגיע הזמן, שירותים מי שצריך, ובשורה אנחנו נכנסים, קודם הנשים, ואז הגברים. פנימה. כפופים. <br /><br />סווט לודג הוא בקתת הזעה אינדיאנית, מדובר במבנה עגול ונמוך דמוי רחם. הטקס שמקורו ממסורת השבטים האינדיאנים, מדמה לידה מחדש. בכך שהאש, הלו היא האלמנט הזכרי, נפגש עם אמא אדמה. בתוך הרחם, יש אפשרות ליצירת חיים חדשים, עבור כל מי שבפנים. על פי המסורת בקתת ההזעה עוזרת להשיל דפוסים, לטהר ולרפא.<br /><br />שבע סבתות נכנסות. סבתות הוא כינוי לאבנים, שעתיקותן עוטפת אותנו בחכמה, לא מתמטיקה, אולי גם, אבל בעיקר ידע של טבע שאצור בתוכן שנים. כל אחת מהאבנים מייצגת כיוון – ארבע רוחות השמים, התבוננות פנימה, מבט למעלה ומבט לאחור לדורות הקודמים. הן מונחות בגומחה שבמרכז הבקתה. הדלת נסגרת ועל האבנים הלוהטות יוצקים מים. אדים מבושמים מתפזרים בחלל החשוך.<br /><br />בזה אחר זה אנחנו שוטחים את בקשתנו ממעגל זה, מהאש, מהמים, מהחום, מהיחד. בין התפילות, שירים. מנטרות בניחוח דרום אמריקאי. ויש מקום גם לשירים משלנו "כל העולם כולו", "אדמה ושמים" ועוד שירי קדושה יהודיים וישראלים. קולות השירה מדפקים על הקירות וחוזרים לתוכנו פנימה.<br /><br />אלעד כרמל מחזיק את הטקס בצנעה וברוגע. הוא התחיל את דרכו בכלל בחברה להגנת הטבע, שם העביר תהליכים קבוצתיים דרך מיומנויות שטח – הדלקת אש, מציאת מים, צמחים ועוד, שהמטרה שלהם היתה ללמוד להרגיש בטבע - בבית. הוא חי בקהילות אקולוגיות, התנסה בטתא הילינג, אנתרופוסופיה, פסיכותראפיה הוליסטית, יוגה, בודהיזם ותורות המזרח. <br /><br />את הסווט לודג' הראשון שלו חווה עם קנוט קרול, שהפך למורה שלו בדרך האדומה (היא הדרך האינדיאנית), משם דילג למסע חזון בו קיבל השראה לחבר אנשים לטבע כדי לקשר את הידע בין הדורות היוצאים, לנכנסים. הוא נסע ללמוד בשבט הלקוטה בארצות הברית, המשיך למקסיקו וסיים בריצת – תפילה לירושלים, שארכה ארבעה שבועות וחיברה ארבעה ימים, למען השלום והמים בישראל. ב 2009 הקים את "<a href="https://www.facebook.com/redroadfamily/" target="_blank">הדרך האדומה של הלב</a>" ומאז הנחה סווט לודג'ים, מסעות חזון ומפגשי טבע ברוח זו.<br /><br />הדלת נפתחת. שבע סבתות של אלמנט האוויר יוצאות. האוויר הקריר שבחוץ רוחץ אותנו. מי שקרוב לדלת סופג אותו יותר. אני יושבת עמוק בפנים וצפוף לי. מישהו יוצא החוצה אז יש קצת מקום ואני מנצלת את הרגע לקריסה לאחור, משעינה לחי על רצפת האבן הקרה, אויש זה טוב. </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שומר האש מכניס את שבע הסבתות </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ה</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">באות, המייצגות את אל</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מנט המים. אחרי כל אבן הוא צועק בהתלהבות "אהו מיטאקויא אואסין"- כולנו אחד. כולם חוזרים אחריו. </span><br />
<div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />הדלת נסגרת, מים נשפכים על האבנים החמות וצורבים אותן. התחושה שכולנו אחד מעולם לא היתה חדה יותר. החושך מוחלט. מיצי הזיעה שלנו מתערבלים אחד בשניה. חוסר הנעימות מתחיל להיות בולט ומציק. מחשבות על סקי וקפה ברד לא עוזרות. אני מנסה לטכס רעיונות מפלט אחרים. בינתיים המציאות דופקת בדלת. שומר האש מודיע שרכב חוסם את היציאה לאחד השכנים. באותו רגע זה נראה כמו סיפור מעולם אחר. הסאגה הזו נמשכת כמה דקות טובות ואנחנו חוזרים פנימה, תזכורת קטנה לעולם מקביל.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />זו פעם ראשונה עבורי, אבל יש שם אנשים מתורגלים, וכשמידי פעם האש מרצדת על האבנים, באור קטן אני יכולה לראות את הפנים של אלה שמעזים לשבת במעגל הפנימי. אמנם הם מיוסרים מהחום והזיעה, אבל נראה שמשהו בתוכם מחייך, מקבל, כאילו קורץ למצב. קשה לי להיות בתודעה הזו, כי חם אש והמחשבות נאחזות באי הנוחות כמו בחבל הצלה.<br /><br />במעגל השלישי, של סבתות מאלמנט האש, בא לי למות. אני כבר לא רואה בעיניים, אני בחור שחור. יאמר לזכותו של הראש - שהוא מציק פחות, כבר אין לו כוח. מידי פעם מבזיקה המחשבה שהדרך החוצה היא שני צעדים, אבל אני נאחזת במשפט מתחילת הדרך "אין מה לחפש בחוץ". אז לא מחפשת. רגע אחד לא לחפש משהו, זה גם משהו.<br /><br />שוב דלת נפתחת, הסתיים עוד מעגל, נכנס אוויר ואני מתקרבת לפתח ושוב לא יוצאת. זהו המעגל הרביעי של אלמנט האדמה. החום בפנים אדיר</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">. </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הידיעה שמדובר בסשן האחרון מקלה עלי, שוב משחקי התודעה המתוחכמת. </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">המים הנשפכים על האבנים יוצרים אדי סאונה לחים עד כאב. אין אוויר, יש מים. אני נושמת מים, נכנסים מים. יוצאים מים. אני מים. נותר רק לשיר.</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />בסבב האחרון בפנים, אפשר לבקש מזור עבור יקרים אחרים שאינם נמצאים אתנו. שמות נזרקים לחלל ואנחנו מתפללים יחד עבור זרים גמורים, בבית חולים, בקשיים נפשיים, בייאוש. הטקס מסתיים. בהישמע האות אנחנו יוצאים אחד אחרי השני מהבקתה, תחושת ענווה מול האש, והאדמה, עם הירח המלא הזורח עלינו בשמים שבחוץ. האוויר הקריר מפנק כל</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"> תא בגוף. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />שוב אנחנו יושבים במעגל, אלעד מבקש שלא נשתה אלכוהול בימים הקרובים, כדי לתת לגוף לעשות את העבודה בשקט. הוא מזמין אותנו לשתף בתחושות</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">. א</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ני אומרת שחשבתי על הלידות שלי, ועל היציאה הזו שמכילה </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">בתוכה הפכים בלתי נתפסים – מחום, צפיפות ולחות, אל אוויר, תנועה ומרחב. כיף להיות בחוץ, על כל המשתמע.</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />בשעה אחת בלילה אני בדרך הביתה. מזמן לא חזרתי בשעה כזו מבילוי. טוב</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"> בילוי זו לא ההגדרה המדויקת. אבל בשבילי להיות בטבע זו תמיד חוויה מפקסת, שמזכירה לי מאין באתי ולאן אני הולכת. פתאום הולמות בי המילים האלה "אין מה לחפש בחוץ" ומתחברות לי עמוק יותר. הרי זה נכון תמיד. אין חוץ, כל חוויה היא בפנים, בפרשנות שלי.</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />חשבתי שאולי זה לא הזמן לפוסט כזה, כי זו העונה בשנה בה אנחנו במרחץ זיעה טבעי בכל רגע ורגע ביום. אבל רוב הזמן אנחנו מתלוננים עליו, כמו על כל מה שלא כל כך נעים לנו. בפועל המצי</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אות מזמנת לנו המון מפגשי אי נוחות, כל הזמן. להיכנס לשם מרצון, זו חוויה שיוצרת פרספקטיבה מעניינת על בחירה.</span></div>
<div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiOxQTMgvoMVcnI7jAqddTqb6nxE_co4jLfNzU5BxQThvzKhuOUa_QEqAXxOGVaupbJ-P0yUJ-Dbz67P03opr37Ymh95eAsAW5g9iNafs22UAdzrjH1c8QPTqN_TbvYu-nqT7U9cQCUv84/s1600/%25D7%25A1%25D7%2595%25D7%2595%25D7%2598+%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2592%2527.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="146" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiOxQTMgvoMVcnI7jAqddTqb6nxE_co4jLfNzU5BxQThvzKhuOUa_QEqAXxOGVaupbJ-P0yUJ-Dbz67P03opr37Ymh95eAsAW5g9iNafs22UAdzrjH1c8QPTqN_TbvYu-nqT7U9cQCUv84/s320/%25D7%25A1%25D7%2595%25D7%2595%25D7%2598+%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2592%2527.jpg" width="320" /></a></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
</div>
</div>
</div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-37676782778980818002016-06-13T09:49:00.004-07:002016-07-02T00:59:12.945-07:00מתחת לחגורה - מידע על מין לנוער<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">למה יש מחזור? מתי אסור לרופא נשים לבדוק אותך?אילו אמצע</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">י מניעה מגנים גם מפני מחלות מין?</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;"> מה הקשר בין מין ולחץ חברתי? מתי יחסי מין אינם חוקיים? מהי אורגזמה ואיך בנות מאוננות?</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px;">אני כותבת את הפוסט הזה, כי הלוואי שמישהי היתה יושבת איתי הי אז, ומדברת איתי, במקום שאלמד את מה שצריך, בתנועה, תוך המון בלבול. את המידע אספתי עם קולגות, התראפיסטיות במקום עבודתי עם בני נוער. אלה ישבו בסדנאות נבוכים וסקרנים. שמענו מהם שבהפלה תינוק יוצא עם הקקי, שחבל שאין להם איברים כמו בסרטי הפורנו, שמספיק לקחת גלולה אחת כדי להגן על הגוף מהיריון.</span></span></div>
<div dir="rtl" style="margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;">נראה שבעידן הרשת כולם יודעים הכל. בפועל, <b>המידע של בני נוער הוא חלקי ואף שגוי</b>. מי שאמור לתווך להם את עודף הפרטים הוא אנחנו המבוגרים. הנה כמה תהיות, שאלות ורעיונות, לדיבור כן ופתוח על הנושא. </span></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"></span><br />
<a name='more'></a></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: center;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b>שינויים בגוף</b></span><br />
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b><br /></b></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiV8tz6CWh1vL-4uPs57mg0KE4knhxujWSLfUptLWcbwZhmQsimZ1Si3K7eeUQlBKnrSCDGXKwR4dr6UpOKfli7hlv8H7hAxeAwKwFEJ22HoYQ1_NqGmYIQS4ZUdJuMsdb1gZinIYTA7Pc/s1600/%25D7%2592%25D7%2591%25D7%25A8.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiV8tz6CWh1vL-4uPs57mg0KE4knhxujWSLfUptLWcbwZhmQsimZ1Si3K7eeUQlBKnrSCDGXKwR4dr6UpOKfli7hlv8H7hAxeAwKwFEJ22HoYQ1_NqGmYIQS4ZUdJuMsdb1gZinIYTA7Pc/s1600/%25D7%2592%25D7%2591%25D7%25A8.jpg" /></a></div>
<div dir="rtl" style="margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;"><b>בנים</b></span></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">שיער – בביצים ובפין, בבית השחי, על הפנים. פצעונים.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">קרי לילה – שפיכה בלתי רצונית של רע בעיקר בעקבות חלומות אירוטיים</span></div>
<b id="docs-internal-guid-d773e37b-3f7f-bba8-0ae4-4302d1c74b8f" style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">בנות </span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"> </span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">שיערות ערווה, בית שחי ושיעור בכלל, התפתחות רקמת שומן באזורים שונים בגוף , הפרשות נרתיק, פצעונים.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">לאישה שלושה פתחים: האחורי לצואה, האמצעי - נרתיק, הקדמי - שופכה (מתן שתן)</span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhgpXYC3pYXggzljEmviZIzHge5rIb2enlaBMoi_0uPJPcuOpo_ytRV3Qu1nUfe5zKcj9Or_HqgSp5TvlZWehhXGMywHKNreVjaKYuIPxaop_4B99R4iQ6ei2daPhAIcaCkW-XSWHQydIs/s1600/%25D7%2590%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhgpXYC3pYXggzljEmviZIzHge5rIb2enlaBMoi_0uPJPcuOpo_ytRV3Qu1nUfe5zKcj9Or_HqgSp5TvlZWehhXGMywHKNreVjaKYuIPxaop_4B99R4iQ6ei2daPhAIcaCkW-XSWHQydIs/s1600/%25D7%2590%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%2594.jpg" /></a></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: center;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מחזור</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">פעם... האוהל האדום</span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"> – בעבר, כשאנשים חיו בשבטים, כל הנשים בשבט היו מקבלות מחזור יחד (כמו שאומרים על חברות טובות שהן מתחילות לקבל מחזור יחד, מקרבה ואהבה). בתקופה זו הן היו פורשות לאוהל נפרד מהגברים, ומבלות יחד. כמו בית הקפה של היום – היו מחליפות מתכונים, משוחחות בניהן, מקשיבות אחת לשניה ונהנות. היו נותנים למחזור כבוד, והימים האלה היו משמעותיים לצבירת כוחות והטענה מחדש עבור השבט כולו.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b>בתרבות שלנו היום</b></span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">, לא עוצרים במחזור, אמנם יש בנות שביום הראשון לא הולכות לבית הספר, אך מאוחר יותר הן לומדות לתפקד בכל מצב ולשדר עסקים כרגיל.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px;">מחזור מספר על מצב הגוף, וסת לא סדירה או כואבת, יכולה להעיד על מצבי רוח, עניינים רגשיים, תזונה בעייתית, (למשל אנורקסיות שאין להן וסת, כך הגוף משדר מצוקה ומעבר למצב הישרדות). </span></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px;">בכלל המחזור הנשי מספר לנו איך היה לנו החודש האחרון, שווה להקשיב לו.</span></span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מסלול המחזור הנשי</span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"> : 3-7 ימי</span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b> וסת</b></span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">, כמה ימים אחרי, הגוף עוזר לביצית להיקלט על ידי זרע – הפרשות מיימיות יותר, ירידת זוית צוואר הרחם. ואז </span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b>ביוץ</b></span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">, שהוא הרגע בו יוצאת ביצית מהשחלה לכיוון הרחם שם היא מחכה לזרע. יכול להיות שכבר יש שם זרע שמחכה לה. אם לא, אחרי יומיים - </span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b>ימי הפוריות -</b></span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"> היא עוזבת. אחרי ימי הפוריות הגוף מתארגן לרוקן את ההכנה של הגוף לתינוק (רקמת הדם הלא היא שלייה עתידית). הוא מעלה את החום בחצי מעלה, צוואר הרחם חוזר למקומו וההפרשות מתייבשות.</span></div>
<span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; text-align: justify; white-space: pre-wrap;">אם יש ריח לא טוב בתקופה הזו,זה בגלל מפגש הדם עם האוויר.</span><br />
<b id="docs-internal-guid-d773e37b-3f82-d7f7-e2e4-f2cc4d33f52e" style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjAi8-EYlJCfy-Qi6_SQi46XQCOVkjgIQTJePKS_VXLpoZnlFR00mkU795qSNwCvoL_rVtk4j9ykBsvLeo4PoPij35G7u8MiEtiSCf6ZCfXUXY8YrmREZ5Rqv8OOw0-kCujac8hYSKt9qc/s1600/%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25A4%25D7%2590+%25D7%25A0%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjAi8-EYlJCfy-Qi6_SQi46XQCOVkjgIQTJePKS_VXLpoZnlFR00mkU795qSNwCvoL_rVtk4j9ykBsvLeo4PoPij35G7u8MiEtiSCf6ZCfXUXY8YrmREZ5Rqv8OOw0-kCujac8hYSKt9qc/s1600/%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25A4%25D7%2590+%25D7%25A0%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259D.jpg" /></a><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">ביקור אצל רופא נשים</span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"> – אפשר ללכת לרופא נשים דרך קופת חולים, בחינם. אין צורך בהפניה, רק להביא כרטיס קופה ולקבוע תור מראש. אפשר ללכת לרופאה אישה או לרופא גבר, לפי בחירה. כדאי תמיד ללכת על פי המלצות לרופאים אדיבים וסבלניים. במקרה שהנערה בתולה </span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b>לא עורכים ב</b></span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b>דיקה פנימית</b></span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">. בבדיקה פנימית (ואגינלית) – הנערה שוכבת ברגליים מפוסקות על כיסא מיוחד, הרופא/ה מכניס/ה שתי אצבעות לנרתיק ובודק/ת את האיברים הפנימיים (נרתיק, רחם וכו'). לעתים יש להכניס מכשור פנימה כדי לבדוק באופן מדויק יותר. רצוי שתתלוו</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">ה </span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;"> לאישה מי שתרצה לבדיקה עצמ</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">ה - אמא/חברה.</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;"> על כל פעולה לא נעימה צריך להעי</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">ר ולהפסיק מיד.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;"><b>בדיקת רופא אצל בנים</b> - בדרך כלל בנים הולכים לרופא לבדיקת איברי המין אם יש בעיה כלשהי, כאב, עניין התפתחותי וכו'. אפשר לקבוע תור אצל רופא אדיב מקופת החולים ורצוי שמישהו יהיה נוכח בבדיקה עצמה - חבר/אבא. על כל פעולה לא נעימה צריך להעיר ולהפסיק מיד.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: center;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">יחסי מין</span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"> </span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: center;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">רצוי שמין יבוא מאהבה בין גבר לאישה, שבאה לידי ביטוי באופן גופני. לעתים יחסי מין מתקיימים רק ממשיכה גופנית. במהלך היחסים הגבר מכניס את הפין שלו לתוך הפות של האישה. הפות ערוך לכך, מתוך הריגוש הוא מפריש הפרשות רטובות של הנאה ומרכך את המקום, זה לא כואב, יכול להיות אולי לא נעים בפעם הראשונה. כשנקרע </span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b>קרום הבתולין</b></span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">- קרום עור דק שמגן על הנרתיק, ואז יכול לרדת מעט דם. אם הכאב ממשיך יש לפנות לרופא, לפעמים מדובר בפטרייה, לעתים במתח שהוא חלק מהריגוש. על בני הזוג להחליט יחד על</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;"> הקצב, מתי ואיך</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">. מלהוריד את החולצה ועד יחסי מין מלאים. רק מה שנעים ומרגישים מוכנים אליו.</span><br />
<span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">במדינת ישראל יש חוק לגבי קיום יחסי מין כדי להגן על קטינים וקטינות. קיום יחסים עם נער/ה הצעירים מ"גיל ההסכמה" (מושג משפטי לאדם בוגר דיו כדי לתת הסכמה לקיום יחסי מין), יחשבו בעיני החוק כפליליים. כמו כן אסור לקיים יחסי מין בילדות או בנעורים עם אדם שמבוגר ממך ב 3 שנים. </span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">אמצעי מניעה </span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">– נועדו להגן מהיריון וממחלות מין.</span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh4o1qFdtojun1Dg1bJRnKrKsfap4vEQon6Hq6WYyWx39UEWhTwgDxu7i8T2YdNT1d6vEspUGZgsulmAEgFECNkAK0ISGUakNQwUPztmWkOw6U_YjthFeaNPdk6M9kTw-om9Tt9e-T-Vbs/s1600/%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2593%25D7%2595%25D7%259D.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh4o1qFdtojun1Dg1bJRnKrKsfap4vEQon6Hq6WYyWx39UEWhTwgDxu7i8T2YdNT1d6vEspUGZgsulmAEgFECNkAK0ISGUakNQwUPztmWkOw6U_YjthFeaNPdk6M9kTw-om9Tt9e-T-Vbs/s1600/%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2593%25D7%2595%25D7%259D.jpg" /></a></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: italic; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">קונדום</span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"> – גומי שהגבר שם בזקפה על הפין וחודר איתו לנרתיק האישה. כך שפיכת הזרע נשארת בתוך הגומי שמורידים בסוף היחסים. יש סיכוי לכך שהקונדום יקרע, וגם לפני השפיכה, </span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">זרע יכול לצאת, או במקרה של</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;"> שפיכה מוקדמת (כשהגבר גומר בלי שליטה)</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">. זהו אמצעי מניעה של 99% והוא יכול למנוע מחלות מין שמועברות במגע נוזלים. החיסרון של הקונדום בתור אמצעי מניעה הוא חוסר הספונטנית, יש להפסיק את האקט ולעסוק בצד טכני, אפשר להתרגל וזה לא נורא.</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: italic; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">גלולות </span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">– על מנת לקחת גלולות יש לקבל מרשם מרופא, בהתאמה אישית לנערה. יש המון סוגים. יש לפעול לפי ההוראות, לקחת גלולה כל </span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">יום בזמן קבוע לאורך כל החודש</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">. אם שוכחים לקחת, </span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">ההגנה לא אפקטיבית. הגלולה גורמת להפרשת הורמנים שמפסיקות את המהלך ההורמונאלי הטבעי של הגוף. לכן כדאי מידי תקופה לערוך הפסקות יזומות ולקבל מחזור טבעי ורגיל. זו תרופה לכל דבר וככזו יש לה תופעות לוואי וצריך להיות עם יד על הדופק לגבי שינויים בגוף (השמנה, כתמים על הפנים) ובנפש (דיכאון, מצבי רוח וכו'). אם לוקחים באופן קבוע והגלולה מתאימה לגוף, ההגנה היא של 99%. גלולה לא מונעת הידבקות במחלות מין.</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: italic; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">פוסטינור</span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"> – גלולת היום שאחרי, למקרה חירום (אונס, קונדום שנקרע, שכיחת גלולה). מעל גיל 16 וחצי ניתן לקנות אותה בבית מרקחת בלי מרשם. ניתן לקחת תוך 72 שעות מזמן קיום יחסי המין כדי שהגוף ידחה את ההיריון למקרה שנוצר. אין להשתמש בה על בסיס קבוע כי היא יכולה לפגום במחזור הנשי ויש לה תופעות לוואי.</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">הפלה</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">הפלה היא הוצאת התוכן ההיריוני (עובר, שלייה, קרומים). הפלה טבעית היא מצב בו הגוף פולט את תוכן הרחם החוצה ב20 השבועות הראשונים להיריון. זוהי תופעה שכיחה (קיימת אצל נשים רבות, חלקן לא יודעות על כך אפילו) ומלווה בדרך כלל בדימום או כאב, אך לא בהכרח.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">הפלה יזומה היא הפלה מלאכותית, שאישה המחליטה עליה בגלל שהיא לא מעוניינת להביא את הילד לעולם, או בגלל התפתחות לא תקינה של העובר, עד השבוע ה 24 של ההיריון.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">כאשר נכנסים להיריון לא רצוי, יש לשתף עם מבוגר שסומכים עליו – הורה, מורה וכו'. את ההפלה יש לבצע במוסד מאושר על ידי משרד הבריאות. ועדת ההפלות מאשרת הפלה בתשלום סימלי </span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">ובדיסקרטיות. </span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">"דלת פתוחה" – ארגון שעוזר להגיע לרופא נשים לעשות הפלה באופן מסודר. </span><br />
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">להפלה יש היבטים גופניים ונפשיים רבים, לכן יש להיעזר בגורמים מקצועיים בעת ביצועה.</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מחלות מין</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">יש מחלות מין קלות - הרפס, יבלות וכו', וקשות - שעלולות לגרום לעקרות או מוות כמו אידס. אם יש גרד, כאב או אדמומיות באזורי המין יש לפנות לרופא ולקבל טיפול. בחלק ממחלות המין אפשר לצמצם את סיכויי ההידבקות באמצעות קונדום. כשמקיימים יחסי מין עם מספר פרטנרים הסיכוי להידבקות עולה. אפשר לבקש מפרטנר קבוע לקיים בדיקה לשלילת אידס (בדיקת דם פשוטה). ככל שהיחסים יותר קרובים ואינטימיים ניתן להגיע לדבר על מחלות ולמצוא פתרונות.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><span style="font-size: 14.6667px; font-weight: 700; vertical-align: baseline;">אורגזמה</span><span style="font-size: 14.6667px; vertical-align: baseline;"> - שיא ההנאה ממין. כאשר הגבר מגיע לסיפוק מיני, הוא פולט זרע -נוזל סמיך מלא בזרעים, שחודר לנרתיק האישה. שם, במקרה שהוא נפגש עם ביצית האישה, היא יכולה להיכנס להיריון. אורגזמה נשית היא שיא של הנאה ושחרור, שלא בא לידי ביטוי בפליטה של נוזל. אישה זקוקה ליותר זמן, חום ובטחון על מנת להנות ממין. כיוון שהאיבר הנשי הוא פנימי על נשים להכיר את הגוף ולסמוך על היחסים עם בן הזוג. אישה וגבר ברוב המקרים לא "גומרים" יחד. לכן כדאי להגיד אחד לשני מה אוהבים ומה רוצים, ולתת זמן וכבוד להנאה של כל אחד.</span></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><span style="font-size: 14.6667px; font-weight: 700; vertical-align: baseline;">אוננות</span><span style="font-size: 14.6667px; vertical-align: baseline;"> – סיפוק והנאה מינית עצמית. הסקרנות וההנאה מתחילים מגיל צעיר, זה נורמאלי, לא פוגם בגוף, מהנה ונעים. חלק מהתהליך ההורמונאלי. אוננות היא נגיעה עצמית באברי המין, כל אחד/ת מוצא/ת את המקום הנעים שלו/ה ואפשר לחקור על כך באופן אישי, בפרטיות. </span></span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: center;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מין בחברה</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">לחץ חברתי</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שאלות למתבגרים/ות</span></b><br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מה הקצב הנכון? מתי אפשר להתחיל? – להתנשק, להתמזמז, לשכב.</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">למה בעצם להתחיל? כי החבר לוחץ? כי אתם רוצים? כי החברות אומרות?</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">אם את רוצה והחבר לא? אם הוא רוצה להתקדם ואת לא?</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מה חשוב - שזה יהיה מאהבה? שזה יהיה בבית? שזה יהיה עם מישהו/י מנוסה?</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">איך תהיה הפעם הראשונה? אידיליה? נעים? כואב?מפחיד? </span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מאיפה הידע שלך? מסירטי פורנו? מקומדיות רומנטיות? מחברות?</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">תספרו להורים? לפני? אחרי? בכלל לא?</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מין קבוצתי</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מין קבוצתי הוא אקט שמתבצע בין יותר משני פרטנרים. לעתים מדובר על מין מבחירה – שלישייה, או אורגיה (קבוצה של אנשים), ובמקרים אחרים מדובר במין בכפייה. למשל קבוצת בנים שכופים את יחסי מין על מישהי. במין קבוצתי אין אינטימיות ואין יחסים. זהו מין מסוכן. יש בו אלימות ופחד. הכפייה יכולה להיות לא רק פיסית, למשל מישהי מאוד חלשה שלוחצים עליה ובשביל תשומת לב או טובות אחרות, היא מסכימה. יכולה להיות פגיעה עמוקה גם במי שמושפע מחבריו ומצטרף לאקט בגלל היסחפות ובלי כוונה אמיתית, למשל קוראים לו "הומו" או צוחקים עליו, והוא נבהל ומצטרף. לעתים מין קבוצתי נעשה על מנת להפיץ אותו ברשת ולהשפיל. במקרה שלא מדובר על קטינים, מין קבוצתי יכול לגרום לפתיחת תיק במשטרה. במקרה של ידיעה על מין קבוצתי יש לדווח באופן מיידי </span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;"> ולפנות לעזרה. מעורבות במין קבוצתי בכפייה עלולה להביא לפתיחת תיק במשטרה.</span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 700; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">פורנו</span></div>
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">ז'אנר של סרטים בהם שחקנים ושחקניות מבצעים יחסי מין מול מצלמות</span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">. </span><span style="font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; line-height: 1.38; white-space: pre-wrap;">אנשים צורכים את הסרטים הללו בשל חוסר ביחסי מין זמינים ורצון בריגוש. מה שמביא לתעשייה המפוקפקת לשגשג ולגלגל הרבה כסף. כל זאת כשהשחקנים והשחקניות לעתים נפגעים ולא תמיד משתתפים בהסכמה. </span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="line-height: 1.38; margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">מה שהכי חשוב לדעת, ש</span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.6667px; font-style: normal; font-variant: normal; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;"><b>פורנו הוא לא מין</b></span><span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">. כך לא נראים יחסי מין אמיתיים בין גבר לאישה. האיברים בפורנו עוברים שינויים (הגדלות למשל), בפורנו אין יחסים של אכפתיות, ברוב המקרים מדובר במין מזדמן. </span></div>
<b style="font-weight: normal;"><br /></b>
<br />
<div dir="rtl" style="margin-bottom: 0pt; margin-top: 0pt; text-align: justify;">
<div style="line-height: 1.38;">
<span style="background-color: transparent; color: black; font-family: "arial"; font-size: 14.666666666666666px; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: 400; text-decoration: none; vertical-align: baseline; white-space: pre-wrap;">אנשים שצורכים פורנו באופן תכוף מתקשים לקיים יחסי מין בפועל, לחוש אינטימיות חום ואהבה, ולהגיע לסיפוק. כי יחסי מין כפי שהם במציאות, כבר לא מרגשים אותם. ברחבי העולם היום יש מכורים למין שעוברים טיפול פרטני ובקבוצות, כמו התמכרות לאלכוהול או לסמים.</span></div>
<div style="line-height: 1.38;">
<br /></div>
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;"><b>לסיכום</b></span></span><br />
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;"><b><br /></b></span></span>
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;">יחסי מין הם דבר מהנה ויפה, יש להגיע אליו בסבלנות, בסקרנות ובכבוד.</span></span><br />
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;">סבלנות - כי לעתים לוקח זמן לדעת מה עושים בדיוק</span></span><br />
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;">סקרנות - כדי לחקור ולבדוק מה טוב ונעים לנו ולאחר</span></span><br />
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;">כבוד - כלפי עצמנו וכלפי האדם איתו אנחנו באינטימיות גדולה.</span></span><br />
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;"><br /></span></span>
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;">לקיים יחסי מין זה לקחת אחריות על קשר ועל אינטימיות</span></span><br />
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;">לכן כדאי לנהוג באחריות.</span></span><br />
<span style="font-family: "arial";"><span style="font-size: 14.6667px; line-height: 20.24px; white-space: pre-wrap;">ניתן להתייעת בכל עניין עם מבוגרים שנוח איתם בערוצים שונים</span></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 1.38; text-align: center; white-space: pre-wrap;">"</span><a href="http://www.opendoor.org.il/" style="font-family: arial, helvetica, sans-serif; line-height: 1.38; text-align: center; white-space: pre-wrap;" target="_blank">דלת פתוחה</a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 1.38; text-align: center; white-space: pre-wrap;">"</span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-72881965720684988632016-05-09T02:06:00.006-07:002016-06-13T09:50:06.465-07:00כלכלת השוק לפעוטות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhEcwq9l5U2ZopCRY1vdvz7saop_9TPdKAVXFVE9u_jCIL5KcEmxFDzFI7LsbtkdlQJQ4iavtkfTVoFlHToczvmq4B-YiPMfEj2VPgPU3LDu4H0jGZMaZFYntcZbpVFpRgRV6YlB7P4lq8/s1600/%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%25A7.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhEcwq9l5U2ZopCRY1vdvz7saop_9TPdKAVXFVE9u_jCIL5KcEmxFDzFI7LsbtkdlQJQ4iavtkfTVoFlHToczvmq4B-YiPMfEj2VPgPU3LDu4H0jGZMaZFYntcZbpVFpRgRV6YlB7P4lq8/s320/%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%25A7.JPG" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">פעם בכמה חודשים אנחנו מתכנסים בגינה ציבורית לשוק יד שניה של ילדים. זה אירוע שמעודד לרוקן את הבית מכל מיני בלתי נחוצים למיניהם. אפשר למנף אותו לטובת פרידות ונתינה של משחקים וחפצים שכבר לא בשימוש שלנו ואחרים יכולים להנות מהם. זהו גם אירוע של יצירה. ילדים מכינים ואופים, בונים ומפיקים, אבל מעבר לאלה, זהו מקום שמאפשר לילדים ללמוד משהו על פעילות ענפה מימי קדם ועד היום - מסחר.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />לפני חצי שנה הגענו מוכנים, עם לימונדה טבעית תוצרת בית. זה היה באוגוסט אז טרחנו להקפיא את הבקבוק כדי שהמשקה יוגש קר ומרענן. מיקמנו שולחן, עליו שלט יפה שהוכן מבעוד מועד ובנימה אקולוגית הנחנו על הדוכן כוסות רב פעמיות. שלושה שקלים לכוס נראה לו סביר. הוא ישב וחיכה לקונים.</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">רגע אחרי, התיישב לידו עלם חמודות צעיר, עם מיץ תפוחים. לא טבעי בכלל ובכוסות פלסטיק. אבל הוא מכר את המיץ שלו בשקל. אז אכפת לילדים מטבעיות ואקולוגיה? להפך! שעטו אליו ילדים צמאים עם שקלים נוטפים מידיהם המיוזעות.<br /><br />אחרי כמה דקות הגיעה ילדה עם הצעה, הוא יתן לה כוס לימונדה והיא תעניק לו צמיד עבודת יד שהכינה. הוא הסתכל עלי בעיניים פעורות. זה לא היה בתוכנית שלו, ועכשיו הוא ניצב מול הצעה מהפכנית - החלפת סחורות. הפניתי את המבט אל האופק. הוא היסס ולבסוף הסכים. אחר כך שיחק קצת בצמיד החוטים, ואני חושבת שתהה לגבי העסקה שביצע. ילד אחר הגיע והציע פרוסת עוגה תמורת הלימונדה, כאן לא היה היסוס, אם הוא היה מוכר בחנות אמיתית הוא היה סופק כפיים ומנשק את הקליינט. <br /><br />אחר כך הגיעה אחותו, וביקשה כוס לימונדה, קודם כל הוא התעצבן. אחר כך הציע לה לקבל לימונדה ולשבת לשתות אותה בדוכן, כלומר להחליף אותו כדי שהוא יוכל לעשות סיבוב בשוק ולראות מה קורה איפה.<br /><br />כשחזר לדוכן שלו, הסתבר שיצא לו לשקול את הדברים, והוא החליט להוריד את המחיר של כוס הלימונדה (הטבעית והאקולוגית) לשקל. הלימונדה חוסלה וגם התפוחים כבר לא יראו אור יום.<br /><br />ההתרחשות הזו היא רק חלק מאינספור האירועים הגודשים את שוק הילדים הקהילתי, והאימהות שברקע חולקות התחבטויות. דילמה אחת, היא אם לתת לילדים כסף להסתובב איתו בשוק, או שיסחרו רק בכסף שהרוויחו. מצד אחד זה מלמד המון, לדעת שמה שיש זה מה שאתה יכול לבזבז, מצד שני, זה די מבאס אם המכירה שלך לא הצליחה, ואתה מת לכדור שוקולד בשקל. ובכלל, אם כדאי להכניס בגיל כזה ללחץ מהמאזן שאנחנו כמבוגרים שקועים בו כל כך חזק. דילמות נוספות שעלו בנו בין העצות, התחינות והשאלות שהוצגו מכל עבר, היתה כמה להתערב, במה בדיוק, ואם לאפשר לילדים לחזור הביתה עם יותר דברים ממה שהביאו.<br /><br />התחבטות שעמדה בפנינו באופן אישי היתה חבר שהגיע איתנו לשוק. הוא לא השתתף בהכנות, אך מיד כשנכנס לאוטו הוכרז כשותף. כשבני ישב בדוכן, הוא שיחק עם חברים בגן השעשועים. החבר ביקש ממני כסף לקנות טרופית וגם צעצוע שרצה. לבסוף נתתי לכל אחד מהם חמישה שקלים, שישתוללו. בסוף בני שאל אם להתחלק איתו בכסף שהרוויח. נשארתי פעורת פה.<br /><br />ראיתי ילדים עורכים עסקאות, מביאים אחד את השני לדוכנים שלהם, צועקים ומשכנעים. כאן הגודל לא קובע אלא מידת המיקוח. היו כאלה שהבינו שהם במקום לא אסטרטגי ולכן קמו וכיתתו את רגליהם לעבר ההזדמנות למכור, הסתובבו כרוכלים. צפלון אחד רזה וכחוש, עשה עסקים עם גדולים ממנו בשני ראשים! אמנם נעזר באמו בחישובים מורכבים, אבל רואים שהעתיד צופן לו ביצועים של שועל מכירות מטורף. היו ילדים שמכרו תולעי משי ואמרו שהתולעים בחינם, מה שהם מוכרים זו אחריות לגדל אותן. ילד אחד שאל את אמא שלו אם אפשר לקבץ נדבות בשוק. ילדה הגיעה עם גומייה ביד ואמרה שזה הדבר היחיד שהיא מוכנה למכור ממה שיש לה בבית. זה היה קורע, וחמוד להפליא.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />אז מה למדנו? שכדי להרוויח צריך לחשוב, להכין ולטרוח (או לעשות דיל עם חבר). שעם כל הכבוד להתחממות הכדור, לאסוף כוסות בחזרה מילדים שמסתובבים בשוק, זה לא להיט שאפשר לבנות עליו במכירות. השרשראות שמכר בשוק האחרון היו עניין יותר רגיש, בכל זאת מדובר באמנות. ובכלל - להציע את מרכולתך בין חברים זו למידה מצויינת של כוחות השוק למתחילים, באווירה מפרגנת. גם סטיב ג'ובס התחיל בשכונה.</span></div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-55037803781581043632016-04-10T22:55:00.001-07:002016-07-25T11:30:36.743-07:00אוכל וחגים - יחסינו לאן.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgKxNywsRLUrX1Q4bE1FR0kIcq66Zq_uhEiflffqYzr7S1cwKGYggq5D2xyI1aThX93AwTosonVq8n6VBek73qaT7ehLDBtv5yGMBxgPVjKTgAMEwlc8j4sfINcJppSZvbBpN9urg21GfM/s1600/%25D7%2597%25D7%2592%25D7%2599%25D7%259D+%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2595%25D7%259B%25D7%259C+4.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="183" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgKxNywsRLUrX1Q4bE1FR0kIcq66Zq_uhEiflffqYzr7S1cwKGYggq5D2xyI1aThX93AwTosonVq8n6VBek73qaT7ehLDBtv5yGMBxgPVjKTgAMEwlc8j4sfINcJppSZvbBpN9urg21GfM/s320/%25D7%2597%25D7%2592%25D7%2599%25D7%259D+%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2595%25D7%259B%25D7%259C+4.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">העיסוק האובססיבי, הלא קשור והמופרך של הישראלים באוכל בחגים, יצא לי מכל החורים של המצה. אובססיבי, זה לא למצוא שום אוכל פרסי ראוי משושן הבירה, אז ללכת על האוזניים של המן במילוי דונג בטעמים. לא קשור, זה להפוך את יום העצמאות לחג העלהאש האולטימטיבי. מופרך זה יום כיפור, מועד שסוף סוף אין בו אוכל, ואז כל היום דנים איך להעביר את הצום, כמה ומה לאכול לפני, ולשתות ואיך לשבור את הצום בסופו. </span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />לכולנו יש מערכת יחסים מורכבת עם אוכל.</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"> </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">היו תקופות בהן טיילתי בארץ, מה שמכנים במחוזותינו "מסתובבת". נסעתי בין חברים ושהיתי הרבה בטבע. בימים בהם לא היה לי מושג איפה אניח את הראש בערב, ידעתי שמקסימום אפרוש אוהל באיזו שמורה ונעביר את הלילה. אבל זה לא היה היחס שלי לאוכל. תמיד היו לי כמה קופסאות שימורים באוטו. לא הייתי מוכנה שהרעב יפתיע אותי.<br /><br />כמה שנים אחרי, במהלך טיפול גרינברג שלא היה קשור לענייני אוכל בכלל, פתאום הבנתי את התסבוכת שלי שם, והתחלתי להרגיש מה אני צריכה ומתי. עד אז לא ידעתי מהו שובע, וכמובן שנמנעתי מכל תחושת רעב. היום אני אוכל בריא, לא מתוך איסורים וייסורים, אלא בשמחה. למדתי להכיר את הרגע בו הגוף מבקש לעצור, כי תכף תחושת השובע תגיע ותרגיע. יודעת מתי אני צריכה שייק ירוק ומתי קפה שחור, מתי שוקולד ומתי יין.<br /><br />דיאטות לא עובדות לאף אחד לטווח ארוך. כשעוצרים באופן כפוי, מזמינים התפרצות שתגיח במקום אחר. טיפול קוסמטי לא פותר התמכרות כל כך עמוקה. אם למטרת ניקוי אז מילא, זו תקופה והיא נגמרת. אבל להכריז על הפסקה לעולמי עד של סוכר, או קמח לבן, או ברוקולי, זה קיצוני ונוקשה. להיפגש עם דיאטנית, לסלק מהתפריט כל מה שאנחנו אוהבים, להישקל ולספור קלוריות עד מחר, זה לופ שאי אפשר לצאת ממנו לבחירה אמיתית בתזונה שנכונה לנו תוך הקשבה לגוף.<br /><br />אוכל מחפה על עניינים רגשיים רבים, יש התמחות טיפולית שלמה שנקראת "אכילה רגשית" בה מנסים לנתק את המשוואה הטעונה הזו . פעם מטפלת קבוצתית אמרה לי, שהסיבה שכל קבוצה מתמקדת באוכל באירוע הסיום כמו סוף שנה, שתייה בעבודה וכו', היא כדי לטשטש את הקושי. כי כשממלאים את הפה באוכל, הלב לא יכול להיות עסוק במטענים שנושאת הפרידה. זה בדיוק כמו בחגים, כשהעיסוק המוגזם בארוחה לא משאיר מקום לשום משמעות מהפכנית שיש לרעיון שמאחוריה. <br /><br />ההתמודדות עם לא לאכול, היא חלק מדרכים רוחניות רבות. גנדי בחר בצום כדי להפסיק מלחמות, המוסלמים צמים חודש בשנה במהלך היום, אצל היהודים יש צום בארבע מועדים בשנה, ואותה אסתר מלמעלה, צמה עם בני עמה שלושה ימים בתפילה שכאשר תכנס לחצר המלך אחשורוש הוא לא יעיף אותה מכל המדרגות. בתקופתנו אפשר "להנות" מצומות של מיצים, וימים של אורז ומאש ועוד המון אפשרויות לנקות את הגוף ואת הנפש מההיאחזות שלנו במזון ובשתיה. היום זה כבר מוכח מדעית, שלצום מדי פעם, זה <a href="http://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.2899259" target="_blank">בריא ומאריך חיים.</a><br /><br />יש מי שלקחו את ההתמודדות עוד צעד קדימה, חסידי התזונה הפראנית שמכוונת לשחרור התלות מאוכל. נשמע מוזר, אבל תמיד כשיש לי התלבטות לגבי תיאוריה, אני חושבת לעצמי – מה היה האדם הקדמון אומר על זה? ואם להסתכל רגע על המציאות היומיומית שלו, האדם הקדמון לא יכול היה להיות תלוי במזון ובשתיה. לא היתה לו האפשרות לבנות על שלוש ארוחות ביום. יותר מזה, בתקופות של בצורת למשל, היה עליו להסתדר ימים ולפעמים שבועות – בלי. בתהליך הפראנה מתרגלים שחרור, מדובר בתהליך ארוך (בין ימים לשבועות) בו חלק מהזמן ניזונים ממיצים, חלק אחר מתקיימים ללא מים ויש גם כמה ימים של צום ממש. נהוג לחשוב שהקושי הגדול יהיה מול הרעב, אבל מנחי סדנאות שכאלה מספרים שעיקר הקושי הוא ההתמודדות עם החרדה, מרעב, ממוות. כמו מאסטרים שיודעים לשאוב אנרגיה מכמה דקות של השמש, כמו רבנים שיכולים לישון מידי כמה שעות לכמה דקות וזה מחזיק אותם, אין ספק שאפשר לשאוב אנרגיה גם ממקורות אחרים שאינם מזון, ולהישאר בחיים.<br /><br />בספר 'קיצור תולדות האנושות' (הוצאת דביר), כותב פרופ' יובל נוח הררי, שההתנהגות שלנו מול מתוק, דומה מאוד לאיך שהאדם הקדמון הגיב כשהוא הגיע לעץ תאנים שופעות ובשלות. הוא נעצר שם ואכל כמו שאין מחר. כי במקרה שלו, לא היה מחר, כלומר מחר אולי לא יהיה עץ, ולא תאנים. אצלנו, למרות שאנחנו יודעים שמחר יהיה, ואם לא, ניסע לסופר ואז יהיה, והרבה, אנו מתנהגים מול המתוק הזה באופן קדמוני – בהסתערות.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , sans-serif; line-height: 115%; text-align: justify;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , sans-serif; line-height: 115%; text-align: justify;">אני אוהבת את החגים שלנו, מי שהמציא אותם ביקש לעצור את האוטומט, להתבונן, לבחור, לשנות, להודות. אני רואה את הטעם
והיופי בסיפורי במיתולוגיה היהודיים. כמעט כל פעם כשאני רואה את הים, אני לא יכולה שלא להיזכר בנס המופתי הזה
של פתיחתו לשניים בכוח האמונה. באמת סיפורים כתובים היטב.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני לא אדם דתי במובן הקלאסי, אבל נולדתי לתרבות ספציפית ואני רוצה להרגיש שחכמת התרבות אליה אני שייכת מרימה את רוחי ולא רק את קיבתי. הצד הדתי של התרבות שלי, מרבה בכללים שמרחיקים (אותי אישית, מכירה הרבה שזה עובד להם), כי הם מקשים על ההתנהלות הטבעית והזורמת כפי שהייתי רוצה לחוות. הצד החילוני, משיב באוסף מתכונים ובשאגת קניות מטורפת. יש אנשים שנכנסים מהחגים למתח: רשימות המוזמנים, הניקיונות, האירוח הכבד, הפקקים. קראתי על כאלה שנמנעים מסעודות החג כי נמאס להם. אחרים מעבירים את החגים כמו עוד ארוחה משפחתית. אף אחת מהאפשרויות האלה לא נראית לי.<br /><br />בפנטזיה, אני רואה את עצמי בחג עם קבוצת אנשים קרובה, בטבע, אולי מסביב למדורה. יושבים במעגל, שרים ונרגעים, כל אחד מספר בכנות, איזה הרגל רע הוא מבקש לשחרר ולצאת ממנו לחירות. ובחנוכה, לא נתמקד בלטגן את עצמנו לדעת, נבדוק את מאבק האור והחושך שבתוכנו פנימה. ובט"ו בשבט, לא נעשה רשימות קניות של פירות יבשים עם או בלי זרחן, אלא נודה לטבע מעומק ליבנו על השירות האדיב והשופע שלו כלפינו. ובשבועות, לא נשקע עד הצוואר במתכונים חלביים, אלא נאסוף את רשימת המצאי ונשמח על פירות שזכינו בהם מעמל של השנה כולה. <br /><br />אולי לצד המדורה, יהיה אוכל. הוא יונח בצד, ומי שיהיה רעב, ייגש לקחת, בלי להפוך אותו למרכז האירוע. אולי יהיו מתנות, אבל הן לא יהיו מהמבצעים האחרונים בקניונים, אלא עלה מעוצב שנשר הרגע מעץ, או אבן יפה שפגשנו בחורשה. והשנות הטובות לא יהיו מסרונים אלקטרונים גורפים לכל העולם ואחותו, נשקיע בברכות אישיות שנכתוב עם הלב ונגיש ביד. אולי יהיו ברכות ותפילות, אבל לא נקריא אותם מטקסט ידוע מראש, נהגה אותם ברגע של חסד, תוך מבט בעיניים. </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לקרוע. לקרוע את ים סוף הישן, השגור והלא רלוונטי, ולסלול במרכזו פיסת אדמה אחרת, חדשה, רעננה שתוציא אותנו לחירות, באמת.</span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-29415631407046434352016-03-06T11:49:00.000-08:002016-07-25T22:24:56.592-07:00מצעד ספרי הנשים שלי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiWnRRpeoK327ylMn6t0BJKuHGlCOFi0_MPzaBuGHz3IDDDIvg8z29mWnmoZ5yQglQIWUeniO4Unhm4e54jBB7DcWlstA9_lDZ6k5knvNonHG9PnEAFPxuAGyZq2p056_X2cbpbK8XnZmk/s1600/%25D7%25A0%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259D.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiWnRRpeoK327ylMn6t0BJKuHGlCOFi0_MPzaBuGHz3IDDDIvg8z29mWnmoZ5yQglQIWUeniO4Unhm4e54jBB7DcWlstA9_lDZ6k5knvNonHG9PnEAFPxuAGyZq2p056_X2cbpbK8XnZmk/s320/%25D7%25A0%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259D.JPG" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לכבוד יום האישה, אספתי עשרה ספרי נשים, שהראו לי דרך, שהמטירו עלי השראה, שפירקו אותי לחתיכות, וחיברו אותי בחזרה. שהזכירו לי מאין אני באה ולאן אני הולכת. כדי להודות להם על שהפגישו אותי עם שיגעון. דיכאון. חמלה. יצירה. אמונה. גוף. לפניכם המצעד המלא:</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b>הבסיסיים</b><br /><br /><span style="color: #990000;">גופה של אישה תבונתה של אישה / ד"ר כריסטיאן נורת'רופ. הוצאת אור עם</span><br /><br />טוב נו, זו התחלת ההתחלות. הרופאה שכתבה את הספר עב הכרס, עזבה ב 1985 מרפאה קונבנציונאלית כדי לפתוח מרפאת בריאות לנשים, שלא מטפלת בסימפטומים אלא באורח החיים הנשי של תקופתנו. מעבר לאנטומיה, היא כותבת על המיתוס הקשבה לקול פנימי ועל דרך חדשה של ריפוי. היא מתייחסת לכל איבר נשי בכבוד הראוי לו, וכן עוברת בין שלבים שונים בחיי אישה (מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר) ומציעה תוכנית לריפוי באמצעות מזון, רגשות וחיבור פנימי. בסוף הפתיח לספר היא כותבת: "ספר זה מיועד לכל מי שמכיר בכך שבחיי היומיום שלנו יש מסתורין, אי ודאות ותקווה. הוא מיועד לאלה שמשתוקקים להיות בריאים ויודעים כי יש עוד משהו בריפוי לבד מחומרים או טכניקות חיצוניים. ספר זה מיועד לכל אלה שהבינו עד כמה איננו יודעים. הוא מיועד למי שיודע כי רצון הריפוי שלנו לא יהיה מושלם כל עוד לא נחזיר את המקודש לחיי היומיום שלנו". להאמין שרופאה כתבה את הטקסט הזה?<br /><br /><span style="color: #990000;">מעגל אבנים / ג'ון דארל מברט. הוצאת מטר</span></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><i><br /></i>מה זה בסיסי, חובה. סיפור מצוין על מקום וזמן שאין לנו שמץ עליהם. אפריקה, לפני יותר ממיליון שנים. התקופה בה אימות אמותינו המיוצגות על ידי הגיבורה "זינה", היו בקשר הדוק עם אמא טבע. הסיפור של האישה הזו על גלגוליה השונים, פורש את השתלשלות האירועים התרבותית שהביאה למעבר מהחברה המטריארכאלית, לחברה הפטריארכאלית. מהפך שאחריו מפתחות העולם הועברו לידי הגברים. הסיבה המרכזית לשינוי, היא הסוד הכמוס ביותר שעד אז היה שמור בידי יחידות סגולה: כיצד באים ילדים לעולם. הספר הזה חילק את חיי ללפני ואחרי שקראתי אותו. בסיסי, אמרתי?<br /><br /><b>קולות מין העבר</b><br /><br /><span style="color: #990000;">האוהל האדום / אניטה דיאמנט. הוצאת מטר</span><br /><br />פעם פעם, כשקצב החיים הותאם למחזורי השמש והירח, נשות השבט היו מתכנסות באוהל האדום. כמו חברות טובות שהוסת שלהן מסתנכרנת לאותם תאריכים, כך נשות השבט היו מקבלות אותה יחד. לכמה ימים בחודש הן היו פורשות מהגברים ומהילדים. כמו בבית הקפה של היום, הן כנראה היו שוטחות את שעל ליבן, מתכסות עצה, מחליפות מתכונים, ושיקויים, ותפילות. סיפורה של דינה, בת יעקב שכמעט נעלמת בין אחיה, נשזר בתוך תקופה זו, ומאניש דמויות מיתולוגיות. זהו סיפור על אחוות נשים, פחד וחירות. מעבר לסיפור היפה, כדאי לקרוא אותו ולו רק כדי לתת כבוד לקיומה של בת נוספת, שלא קיבלה שבט משלה, לא פיסת ארץ ולא תהילה.<br /><br /><span style="color: #990000;">רצות עם זאבים / קלאריסה פינקולה אסטס. הוצאת מודן</span><br /><br />אוסף טקסטים ואגדות, שכנראה פעם נשים היו שומעות לפני השינה, מסביב למדורה, באוהל האדום, על האישה הפראית. הטקסטים עוסקים ביסודות אישיותנו, בעיכובים שמונעים מאתנו לגלות אותם, ובסוד כוחנו. האישה שטבעה נבזז על ידי התרבות, נדחקה למחוזותיה העניים של הנפש. הסיפורים מחזירים אותנו לשביל הטבע הפראי. ההוראות בסיפור מבטיחות שהשביל לא נעלם, הוא מוליך נשים עמוק אל ידיעת עצמן. מי היא זו אותה אישה פראית? זו את ואני וכולן. אם נעז להיות כאלה. נכונות לקרב אך משכינות שלום, מסמנות טריטוריה ופורצות גבולות, מזינות חיים ושמחות בגוף הבשר הפראי, בוכות, זועמות, שרות, סולחות. ספר חניכה לנשיות עוצמתית, בעלת היסטוריה משפחתית משושלות האלות ועד בנות בנותינו. אמן כן יהי רצון.<br /><br /><b>המטלטלים</b><br /><br /><span style="color: #990000;">אגדת המוות ההפיך / סימונה מצליח חנוך. הוצאת פראג שהפכה להוצאה עצמית</span></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span style="color: #990000;"><br /></span>אם נשים היו נותנות לעצמן לבטא את שעל ליבן, אולי הדיכאון לא היה מחכה להן מעבר לפינה. אבל רגשות קשים, כמו כעס, עצב, שנאה וקנאה, רוחשים במעמקי הנפש ולבסוף מוצאים סדק ומתפרצים כמו גייזר באמצע החיים, כשבגדול, מעל פני השטח, הכל היה די... בסדר. סימונה מצליח חנוך נעזרת באגדות על גיבורות נשים, שחוות מוות זמני, או תרדמת, כדי להפגיש אותנו עם <b>הצל</b>, מושג יונגיאני שעוסק בארכיטיפ שמייצג את הצד האפל של הנפש, אותו אנחנו לא מקבלות ולכן מדחיקות. הנפילה לדיכאון, או לשינה, או למוות, היא חלק מהכרות עם הצדדים שאנו פחות אוהבות, ולאחר שאנו מעניקות מקום להתגלות זו, יכול להתרחש איסוף מחדש שבסופו אישה שלמה יותר. ספר אמיץ ומרגש, שמזכיר לנו שלפעמים אפשר להניח את מקלות הניצוח, ולנוח.<br /><br /><span style="color: #990000;">השמים שבתוכי – יומנה של אתי הילסום. הוצאת כתר</span><br /><br />ספר לבכות. יהודיה מאמסטרדם, שכותבת יומן אישי, כביכול שיגרתי, על חייה, על נשיותה, כשלאט לאט מתחילים לזלוג אליו סימני שואה מאיימים. בלי שום קורס להתפתחות אישית, היא לומדת לנשום לתוך כאב, רואה את שותפות הגורל שלה עם בני עמה, ומצד שני מרגישה חלק מאוניברסאליות מאירה בתקופה חשוכה למדי. היא מסרבת לכעוס או לשנוא, מתחברת לכל אדם באשר הוא, ומקיימת קשר רציף עם אלוהים. בתוך הכאוס היא מצליחה לחשוב מחשבות בהירות, לחוש חמלה ולאהוב. ספר מופת על התעלות אנושית-נשית, על אפשרות קיומו של פרח בודד בתוך שדה קוצים. <br /><br /><b>הולכות על הקצה</b><br /><br /><span style="color: #990000;">דברים שרציתי לגעת / גילי פליסקין. ידיעות ספרים</span></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span style="color: #990000;"><br /></span>קיבלתי את הספר הזה ממערכת חיים אחרים, כדי לכתוב עליו ביקורת. ואני חושבת שמרגע שפתחתי את הספר בחדר העורך, לא סגרתי את הפה יומיים. מדובר בראיונות שערכה הכותבת עם נשים על אוננות, כחלק ממחקר לתואר שני. היא מראיינת נשים בגילאים 22-92, מגוונות בתפיסותיהן ובאורח חייהן, על אוננות. אוי מה אני אגיד לכן? תענוג צרוף. טקסטים שמעיפים דלת של גן נעול. לכל אורכו את שואלת את עצמך – איך לא חשבו על זה קודם??? אלפי ספרי בישול ולא ספר אחד על מתכון נחמד כל כך? <br /><br /><span style="color: #990000;">מילים כדי לומר זאת / מארי רארדינאל, הוצאת אדם</span><br /><br />סיפור אישי של אישה שיצאה משיגעון. הסימפטום הראשון שהתחיל את הידרדרותה, היה הוסת המציקה שלה. היא מספרת כיצד הסכימה להיענות ליד מושטת, בטיפול נפשי. היא נכנסת לעומק התראפיה שעברה במשך שנים, כדי להירפא מאם קתולית שהרחיקה אותה מעצמה ומאושרה. היא מוציאה לאור את "הדבר", הלוא הוא השיגעון, המאיים לכלות אותה. יחסים מורכבים עם אמא, פגישה עם הפסיכיאטריה, זיכרונות ילדות נוקפים. המאבק שלה הסתיים בניצחון, יש המון נשים שלא מצליחות לצאת משם. <br /><br /><b>האימהיים</b><br /><br /><span style="color: #990000;">בודהיזם לאימהות / שרה נפתלי. הוצאת אסיה</span><br /><br />בבודהיזם כמו בבודהיזם: הכל מתחיל בנשימה, זו המחזירה אותך לרגע הזה. הספר מתחיל מהסבר בסיסי על בודהיזם, אבל לא צריך להיבהל, כי רובו עוסק ביומיום האימהי, העמוס, המתסכל, המציף, המשמח, ובעיקר המג'נגל בין כל אלה. אני זוכרת במיוחד שורה על הקשבה. שרה נפתלי כותבת שאנחנו מקשיבות הרבה פחות טוב מאז שאנחנו אימהות. מאוד עצבנה אותי הקביעה הזו. ארבעה ימים ושלוש שיחות עם חברות, אילצו אותי להודות שזה נכון. למי שרוצה ללמוד הורות עם נוכחות. <br /><br /><span style="color: #990000;">להיות אמא / תמר מור סלע. הוצאת ידיעות</span><br /><br />תמר מור סלע, נפגשת עם כמה עשרות אימהות – אנונימיות ומפורסמות, עם ילד אחד או שבעה, דתיות וחילוניות, אוחזות ומשחררות, וכותבת את השיחה איתן בגוף ראשון שלהן. הספר מציע מסע בין רגשות רחבים, סגנונות שונים, אג'נדות מפתיעות. יצא לי כמה פעמים להיעצר אחרי איזו אמא ולחשוב, ולחשוש, ולבחוש. כוחו של הספר בגיוון שבו, בכך שאין בו אידיאליזציה ולא כתיבה ממעל, הוא נגיש ואת מרגישה שעם כל אחת מהנשים הללו, את יושבת לקפה בסלון. <br /><br /><b>פוסטים נוספים שכתבתי בנושאים נשיים (לחצו ותגיעו):</b><br /><br /><a href="http://www.horimileyda.co.il/2013/05/blog-post.html" target="_blank"><span style="color: purple;">בין אימהות לקריירה</span></a></span><br />
<span style="color: blue; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span><a href="http://www.horimileyda.co.il/2014/04/blog-post.html" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;" target="_blank"><span style="color: purple;">הי את ורצפת האגן שלך</span></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /><br /><a href="http://www.horimileyda.co.il/2015/09/blog-post.html" target="_blank"><span style="color: purple;">לא בסדר, בואכה חשבון נפש</span></a><br /><br /><a href="http://www.horimileyda.co.il/2014/01/blog-post.html" target="_blank"><span style="color: purple;">אמא טובה היא אמא שטוב לה</span></a></span></div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-75934210284242390212016-02-06T11:54:00.001-08:002016-07-25T22:26:30.249-07:00הספה - אגדה שהיתה באמת.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjJhVHU9cpqnyCVAtecVqTicb89j3I5LrjPBS4BZBBqeZnGMsh0-lTAem6Hg6zumKHeg1VLQhlrAieUBrYDA34mEVYQ0l0zMThtfaDmhWRWDEnDaNUEbPMGmH1UUCANcqDcXgSmPnXRk4s/s1600/%25D7%2594%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2594.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjJhVHU9cpqnyCVAtecVqTicb89j3I5LrjPBS4BZBBqeZnGMsh0-lTAem6Hg6zumKHeg1VLQhlrAieUBrYDA34mEVYQ0l0zMThtfaDmhWRWDEnDaNUEbPMGmH1UUCANcqDcXgSmPnXRk4s/s320/%25D7%2594%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%2594.JPG" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ובכן, על מה ארצה לספר לכם היום? על ספה.<br />סתם ספה לכאורה, אך לא סתם היא.<br />ומה כל כך מיוחד בזו הספה? <br />שירשנו אותה מסבא וסבתא בעודם בחיים? לא.<br />שהיא ירוקה דהויה כצבע קיווי רקוב? לא ולא. <br />שכפתוריה נפרמו ומתוכה יצא בקרוב דג עם שלוש משאלות? גם לא, וחבל.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אגלה לכם סוד. ספה זו קסמה טמון בעובדה, שכשאני שוכבת עליה מקופלת, אין בה מקום לעוד איש בעולם, ולא משנה מה גודלו של איש זה ולא משנה באיזה עולם מדובר.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />מגיע עלם, חמודות אמנם, אך קפיציו נמתחו דיו כיאה לגיל 7 והוא רוצה, איך לא? – לקפוץ (קפיצותיו לא מכבר גרמו לספה לשכול שניים מכפתוריה, אך טרגדיה זו אינה עוצרת בעדו להמשיך במרץ). בכל מקרה, כרגע, אין לו היכן, הספה מלאה בי. רחמונס.</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מגיעה עלמת חן, היא רוצה לנוח איתי בספה. אני יכולה להגיד לה שאין לי מנוחה כשהיא איתי, בספה, או בכלל. אני גם בהחלט מסוגלת להגיד שיש לידי ספה נוספת, זהה, שהיא יכולה לישון עליה, אבל קרבה של 40 סנטימטר מעולם לא הספיקה לה. היא רוצה לבחוש בבטני, ללטף את נחיריי ולתלוש שיערות מפדחתי. על כן אני נוקטת בפעולה אחרת: להעמיד פני ישנה. <br /><br />מיד אחריה צועדת בבטחה עלמת חן נוספת, שלא לומר אחותה, הלא צולעת בכלל. אבל כרגע היא מחליטה שיש לה משהו ברגל, לא צליעה חלילה, אלא דבר נסתר אחר, שבניגוד לכל דבר נסתר אחר הנקרא בדרכי, מענין אותי כשלג דאשתקד. מהסיבה הפשוטה שהוא דורש ממני לקום. אך אני בשלי, נוחרת. מיותר לציין שאין לה כלום. זה רק הדמיון שמתכס עצה, כי לראות את אמא במצב מאוזן, זו אימה שהם לא יכולים לה.<br /><br />עם הדקות הדמיון הופך למציאות. העמדת הפנים הופכת לאמת, כמו שלימדו אותנו בקורס הדמיון המודרך אי אז, כשהיה לנו זמן לקורסים, ולדמיון. אני נרדמת.<br /><br />כאן אפתח פתח למעשייה אחרת: היה היתה שנת צהריים. <br /><br />מסיבות שלא אפרט כאן (אפשר לקרוא על החלום ושברו בפוסט חגיגי אחר) היא נגוזה ונעלמה. אך כידוע אמא היא יצור שאפתן, בעל רעיונות יוצאי דופן, שאינו קורס גם תחת הרעת תנאים, ולכן מאז שהוספדה זו האחרונה, אני לוקחת את מה שיש בשתי ידיים. ומה שיש הוא, הקשיבו היטב - עשרים דקות של נמנמום, המתרחש מיד בתום ארוחת הצהריים ולאחר וידוא פשפוש, תוך דחיית תירוצים בנוסח "כבר עשיתי אתמול בערב". זאת ועוד, כדי שלא אשמע סירנות מוטות בפעלים ר.ע.ב או נ.ג.ב במשך הדקות בהן אני מתמזגת עם הספה.<br /><br />שקט אני לא יכולה לדרוש, בכל זאת, בתוך ביתי אני חיה, אך מסתבר שאפשר להתרגל. שלושתם רובצים סביבי בצעקות רמות, ריבים ולעתים מכות, אבל העובדה היא שאני ישנה, ועמוק. לא הייתי יודעת זאת אם לא הייתי מתעוררת. ומולי, לא בחלום, התה עם הדבש שהכנתי לא מכבר, מותז על הארץ ובזמנו החופשי נדבק טוב טוב למרצפת.<br /><br />מיותר לציין שמאז הונחה פשרה זו על ספתי, אין צורך בדג ולא במשאלות.<br /><br />מוסר השכל: גם ספה יכולה להסב נחת. הנה מה שלא נוצץ והוא זהב. אל תסתכלו בקנקן ויפה שעה אחת קודם. ומילה לילדים – בחייאת, תנו לאמא להיתאפץ כמה דקות בלי צליעות, קפיצות ודרישה להתכרבלות. בינתיים חלקו את הטאקי, שחלילה את אשכח את מקומי ברגע שאקום.</span></div>
<div>
<br /></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">(לפוסט "שנת צהריים החלום ושברו" <a href="http://www.horimileyda.co.il/2013/10/blog-post_24.html" target="_blank">לחצו כאן</a>)</span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-27218869853210880802016-01-25T02:29:00.000-08:002016-07-25T22:27:08.469-07:00הכן ילדיך לחורף - על מחלות וילדים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhO791wvpgThHPEA8EK70UBD2atspFvRaoIrCN43DS-IcHcmFIwxXt5mUO2MeynY4sFrn0Q1ZKg9eQ0aKgs7vY57mQkwLgm900nZxQ0MtL5pF3ELVmTc3Tv5G-aeVFzOwFjYk7EXUtOM58/s1600/%25D7%259E%25D7%2597%25D7%259C%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%2597%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%25A3.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="203" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhO791wvpgThHPEA8EK70UBD2atspFvRaoIrCN43DS-IcHcmFIwxXt5mUO2MeynY4sFrn0Q1ZKg9eQ0aKgs7vY57mQkwLgm900nZxQ0MtL5pF3ELVmTc3Tv5G-aeVFzOwFjYk7EXUtOM58/s320/%25D7%259E%25D7%2597%25D7%259C%25D7%2595%25D7%25AA+%25D7%2597%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%25A3.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ממחקר קטן שערכתי בשנים האחרונות, באופן מאוד לא מדעי, וללא קבוצת ביקורת, הגעתי לכמה מסקנות מתישות. 1. </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מי מהילדים שילך יותר יחף, עם פחות שכבות בגדים ועם שיער רטוב בגשם שוטף - יהיה פחות חולה. </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"> 2. ככל שנתאמץ שהאחים לא ידבקו - כך הם ידבקו מהר יותר. 3. </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שלב הדגירה של המחלה אצל הילד שידבק שני, הוא בדיוק משך המחלה של הילד שנדבק ראשון. כלומר כשרואים את האור בקצה המנהרה, מיד נכנסים למנהרה נוספת.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אז כמה עצות (לא מקצועיות בעליל) למחלות חורף הבאות עלינו בסערה.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"></span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b>ילד חולה</b></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><br /></b>נשאר בבית. הנחות, כמו של ילד שנשלח כשהוא מעוך, או אחרי מחלה כשהוא לא לגמרי חזר לעצמו, יגבו מחיר בהמשך. זה גם לא פייר כלפיו. הוא לא זקוק למהומה של 30 ילדים בגן או בביה"ס. הוא צריך בית ושקט.<br /><br />נשאר עם אדם קרוב שהוא מכיר. כדי להגיש בנוח ולנוח.<br /><br />לא צריך לאכול. עזבו אותו. חשוב שישתה ויישן, ואם הוא מצליח לעשות את אלה בלי עזרה, גם עם חום, זה מצוין. לשתות הוא צריך והרבה, במיוחד כשיש חום.<br /><br />לא צריך להישאר כל היום בבית. צאו לנשום אוויר טרי בחוץ, אפילו סיבוב קטן, פרסה והביתה. הבית צריך להיות פתוח, גם כשקר מאוד, לפתוח חלון בחדר שלא נמצאים בו, כדי שהאוויר יתחלף ויתרענן.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לא רואה רופא בשיעול הראשון ולא עם קצת חום. כי מה הוא יגיד לכם? לחכות לעוד סימפטומים. אז חכו. וככה לא תטלטלו את הילד סתם למסדרון חיידקים שבחולשתו הוא עוד עלול לאמץ אחד, ואז באמת תצטרכו רופא.<br /><br /><b>חום</b><br /><br />תהליך המחלה הויראלית הרגילה : חום שעולה מאחר הצהריים ומגיע לשיא בלילה. אם הילד הצליח לישון במהלך הלילה, בבוקר תהיה הטבה ומהצהריים שוב ירידה וחוזר חלילה במשך 3-4 ימים.<br /><br />חום אצל ילדים עולה ויורד במהירות. לכן אין צורך להילחץ מחום גבוה, ולא להוריד את החום מיד, אלא פשוט להיות עם יד על הדופק. כמובן שאם יש תופעות נוספות - אפטיות, פירכוסים, יש לפנות מיד לקבלת עזרה מקצועית.</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כשמתערבים במחלות (כלומר לא נותנים לגוף לעשות את העבודה בעצמו), המחלה מתארכת יותר זמן.<br /><br />אחרי חום יש פריחה, היא עוברת מעצמה. להבדיל מפריחה של סטרפטוקוק, שלגמרי לא עוברת ואז כדאי להיבדק אצל רופא.<br /><br />בחרו את הרופאים שלכם. שיהיו רופאים שלא בחרו ברפואת ילדים כברירת מחדל. רופאים שמתאימים את עצמם לשיח הילדי. מדברים בגובה עיניים. אדיבים, מסבירים, שמכבדים את הילדים (שואלים לרשותם לגבי בדיקה למשל), ושלא מכניסים אתכם לפאניקה.<br /><br />כשלוקחים אנטיביוטיקה, לקחת במקביל פרוביוטיקה, גם לאחר סיום התקופה. האנטיביוטיקה מחסלת חיידקים, גם את הטובים, כדי לחזק את הגוף ולהחזיר את המערכת החיסונית לתפקוד טוב, צריך לעזור לה.<br /><br />ילד שחולה כל הזמן, שווה בדיקה. לעצור ולחשוב - אולי לשנות משהו בתזונה, לבדוק מה משפיע על מצב רוח, אולי מקום או אדם שלא עושים לו טוב. להתפזר על כל תחומי החיים ולעשות שינויים עד שמוצאים.<br /><br /><b>"קר לי לראות אותך"</b><br /><br />הלחש הפולני "איך אתה יוצא עם ראש רטוב", לא הוכיח את עצמו בפועל כמגן מפני מחלה.<br />בכל זאת, נזלת או שיעול למשך ארבעה חודשי חורף הם לא מצב שצריך להשלים איתו. זה מציק, מקשה על הנשימה ולא תמיד לרפואה הקונבנציונאלית יש מה להציע. אפשר למצוא דרך אחרת – צמחים, דיקור, או כל מה שישפיע על הגוף וישנה את הכיוון. <br /><br /><b>לא להידבק </b><br /><br />וואלה, ניסינו. באמת שניסינו - להפריד בלילה, להתעטש לכיוון ההפוך, לחטא כפיות. אבל כשאחת לוקחת ת'מוצץ של השניה ומכניסה מלוא הפה, אפס התייאשנו. בשורה התחתונה מה שלמדנו, זה שמי שצריך מחלה כרגע – נדבק. מה זאת אומרת צריך מחלה? לפעמים הגוף רוצה לעצור, לנוח, להתפנק. לפעמים אנחנו יוצאים מאיזון. אפשר לתת חיזוקים למערכת החיסונית בחורף, אבל לא צריך להתפלא שזה לא תמיד עובד. כי הגוף מגיב, למזג האוויר, למה שקורה סביבו, לעצמו, והכל בסדר.<br /><br /><b>יחס לחולי</b><br /><br />בסופו של דבר, הכל מתחיל מהגישה שלנו לחולי. אם מחלה היא דבר מבהיל, שמשבש לנו את השגרה ואנחנו מתבאסים, זה אכן נורא. אבל אם הילד קם בבוקר גמור, ואנחנו לא נלחמים, אלא זורמים איתו, גם אנחנו יכולים להנות. יום של חולי עם הילד יכול להיות זמן איכות, ששורצים בו בבית עם פאזלים, שוקו, והתכרבלות רבתי. ואל תצקצקו לכם בחושך, </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כותבת את זה מי שבחודש האחרון עבדה בשיטת המיטה החמה עם מחלות הילדים. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />לסיום, פוסט מצחיק שכתבתי מזמן, <a href="http://www.horimileyda.co.il/2013/02/blog-post.html" target="_blank">על הילדים בחורף</a>. </span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">שיעבור נעים וקל</span></div>
</div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-7895335744035919582016-01-10T23:39:00.002-08:002016-07-25T22:27:58.701-07:00לא לבעלי לב חלש - ההתנסות שלי במימון המונים, הדסטארט <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjaJTUHX0tsw-w77VoevuKnud0tzaAT8Sj0XI6sFKPJMkcKumA6vFJzPGFbt2Uax50okkFu5Fo1z8Z5kTeaU06CV4Dm18KWgHLHGeD_Y7xWe320HUezSGSpqojoCKUTvTAf_nOLk3sVjPs/s1600/%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%2591%25D7%25AA+%25D7%2599%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="239" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjaJTUHX0tsw-w77VoevuKnud0tzaAT8Sj0XI6sFKPJMkcKumA6vFJzPGFbt2Uax50okkFu5Fo1z8Z5kTeaU06CV4Dm18KWgHLHGeD_Y7xWe320HUezSGSpqojoCKUTvTAf_nOLk3sVjPs/s320/%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%2591%25D7%25AA+%25D7%2599%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2594.jpg" width="320" /></a></div>
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">אפשר להכתיר את החודש שלי בקמפיין מימון ההמונים, כבין הסוערים בחיי, אם לא ה. עברתי אי
אילו אירועים שהוציאו אותי מאיזון, אבל בדרך כלל הם היו נקודתיים והגלים שלהם היכו לטווח קצר. הפעם
זה היה לונה פארק רגשי שהעיף אותי בבעיטות בין רגשות באופן אינטנסיבי. אולי הייתי צריכה לחזות מראש. כי לא הצעתי פה איזה צ'יפ אלקטרוני שיכין מקרמה ללא מגע יד אדם. את הכתיבה שלי הצעתי פה למכירה, את לבי. ולשים כך את עצמי
על קולב מול כל העולם ואחותו, זה פגיע ומטלטל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">איכות כתיבה שלי ברורה לי כמו סברס
באוגוסט. השאלה פה היתה אחרת, אם יצביעו לי. אם אבחֶר. רפי פרסקי אמר אחרי ההדסטארט שלו, שעבורו זה היה לתלות את עצמו בכיכר, ולחכות שאנשים יורידו אותו...</span><br />
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"></span><br />
<a name='more'></a><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">חוץ מלכבוד היורה, תכננתי עוד מסיבות בחיי. כן היתה תקופה בה הפקתי מסיבות. התחיל מאיזו יומולדת שהלכה טוב ועשתה חשק. המשיך בזרימה לאורך הקיץ ואז ערכתי מסיבה באזור החגים. התאריך שנקבע נפל על משחק כדורסל קריטי ובנוסף, באותו ערב החורף בחר להופיע. הבית בו נערכה המסיבה כבר הושכר, הדיג'יי כבר סימן את התאריך וקיבל מקדמה, לא היה פייסבוק, היו בקושי מיילים. נפלתי בסגנון חופשי. הגיעו למסיבה אולי עשרה אנשים. ישבו במרפסת, שתו בירות והתבוננו בסערה. אף אחד לא רקד. אחד מהעשרה היה קובי בסון, ידיד מאותה תקופה שחידשתי איתו את הקשר עכשיו, בעקבות הדסטארט. ואני לא אשכח לו, איך הוא ישב איתי שם עד סוף "המסיבה" ועזר לי לקפל. אחר כך עוד נסענו לפזר את הכיבוד והשתייה שנשארו בהמוניהם ברחובות הבורסה. סגרתי תבסטה. כולנו נופלים, מידי פעם,
אבל כשזה קורה, אנחנו מרימים את העיניים, מיישרים את הבגדים,
וממשיכים הלאה. הפעם, החשיפה היתה עניין משמעותי ששינה את כללי המשחק.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">ארבעים היום האלה </span>(גם כן מספר פאתוסי!) התחילו מציפיות מאוד גדולות, שזה
מתכון מעולה לאכזבות באותו סדר גודל. חשבתי שאחליק את זה ברגע, בלי מאמץ, שזה
יזרום אלי כמו מים. בפועל - הייתי צריכה להזיע. עשיתי עבודת הכנה די רצינית לפני שהתחלתי את הקמפיין, אבל כשמישהי שאלה אותי אם כתבתי "תוכנית התקדמות על פי מהלכים", קצת נלחצתי. פתאום הבנתי שיכול להיות
שזה לא יקרה. הגוף התחיל לשקף את מה שעובר עלי. נצמדתי ל"עומד על נייר" של אביתר בנאי, הוא עזר לי לתת חופש לתסכול.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">הפנייה הזו לאנשים, גם הקרובים, אבל בעיקר המכרים או הזרים, היא לא פשוטה. הערכתי אנשים שאמרו שהם לא יכולים, ואפילו שהם לא בעניין, אבל
לפחות חזרו אלי. </span>היו מי שבקשו תזכורת - וקיבלו. היו כאלה שבחרו לא להגיב, זה היה צורם. לא ציפיתי מכולם לתמוך, אבל ממי שמכיר אותי, לפחות לזרוק איזה "בהצלחה". עם הזמן הבנתי שאין מה לקחת אישית. אנשים בענייניהם, אולי זה יושב להם על מקום רגיש. מי אני שאשפוט? החלטתי שאני את שלי עושה - מציעה רעיון להצטרף אליו. מי שלוקח – מרוויח. לא רק ספר, אלא יחד, ואמנות ופרגון כייפי, כמו שהרגשתי אני כשתמכתי בפרוייקטים של מימון המונים, גם ביוצרים שלא הכרתי.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">חברות עוררו אותי לסלק פחדים אחד אחד מכל המדרגות. דליה רן שנרתמה מההתחלה להפקה ומאוחר יותר עקבה בחרדה אחר ההתפתחויות. עידו שהוא
שאמאן אמיתי עזר לתמוך בגוף. נחת עלי מלאך אחד בשם תומר הנדל, שפתח את ליבו בהמון
אהבה וללא תמורה, וראה אותי, כל כך פשוט וכל כך יפה. ויש את רויטל שפגשתי בקניות
ועשתה הדסטארט לא מזמן, היא ראתה את פניי הנפולות ונתנה לי בוסט של עידוד. ומירו שזרק לי כמה מילים על הסרטון
שהכנתי וסידר לי אותו בצורה הרבה יותר נגישה. וברברה שהזכירה לי להתפלל. ורואי שהעניק פלטפורמה,
ועירן שנתן עצות אחרונות מטוב לב בלבד. והאיש שאיתי, שספג את כל הסערה והזכיר לי את הבית. התחלתי לסלוח לעולם על שאולי הוא לא עובד
בקצב שלי, כי הוא דואג לעטוף אותי באנשים עם לב גדול. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">למדתי המון. השתלטתי על תוכנת וידאו והפקתי סרט במהלך סופשבוע. הורדתי בהדרגה את סף הבושה שבלצעוק את מה שאני
רוצה. </span>העליתי את סבא שלי באוב. חידשתי קשרים עם אנשים. היו גם הרבה הפתעות. חברות
הילדות שלי מגבעתיים שהתגייסו באופן בלתי יאומן. פירגונים שהמסו את לבי, לפעמים מכיוונים ממש לא צפויים, פעילי
פייסבוק שלקחו אותי כפרוייקט. אנשים שלא חשבתי, ותמכו בלב רחב. כך שלצד
החרדה מהמספרים והאחוזים, היה ריגוש בלתי פוסק. לא הפסקתי להגג שטויות על כרובית, להעלות רעיונות, ליצור.
ראיתי שאת גלי התומכים הגדולים מביאות המילים שלי, והרי לשמן התכנסנו פה.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">חברה אמרה לי, שרוב האמנים, אפילו הטובים שבהם,
נופלים על הצד השיווקי של עצמם. עכשיו אני יכולה להגיד, שאני לא מוכנה. אלמד
לעשות מה שצריך כדי שהיצירה שלי תעבור הלאה. </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לא קורצת לי העסקה הוואן-גוכית.</span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"> </span><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">אני רוצה
כאן ועכשיו, מקסימום שם ומחר. </span><br />
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">אבל לא יותר מזה. <o:p></o:p></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span>
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">עכשיו השקט שאחרי הסערה. </span>לקחתי לי כמה ימי מנוחה מהפייסבוק. נשמתי, כדי להבין מה עבר עלי. מעל הכל יש את חדוות היכולת לבצע. כי כשנותנים לך במה, אז לעשות איתה משהו, עם כזו רוח גבית, זה נעים ברמות על.</span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-76864686367592875072015-12-16T06:56:00.003-08:002016-01-10T23:41:07.798-08:00מה חשבתי לעצמי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background: white; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: justify;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgn4QNMolOot1_oaBU1JAqDYRW-1tEp_ZZ5PjZLqAnvCsgHqi2-Tqc9aatkfohY3lE9fAgKu8slr0gITYtSk51K38PF1rp7FMEHXIpPa0aA8-zmB8ext2pYvLROM8oKadVa_dDPp9IIGnA/s1600/%25D7%2592%25D7%259E%25D7%25A8.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="244" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgn4QNMolOot1_oaBU1JAqDYRW-1tEp_ZZ5PjZLqAnvCsgHqi2-Tqc9aatkfohY3lE9fAgKu8slr0gITYtSk51K38PF1rp7FMEHXIpPa0aA8-zmB8ext2pYvLROM8oKadVa_dDPp9IIGnA/s320/%25D7%2592%25D7%259E%25D7%25A8.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif;">מה
שחשבתי לעצמי, הוא שאחרי שש שנים מכונסות בבית עם הילדים, החוץ יחכה לי. שבדיוק
היכן שהפסקתי, אקפוץ שוב על הרכבת בקלילות מופתית שכזו ואשתלב, ואתקבל
בזרועות פתוחות. אני רואה את כל האמהות שעוצרות כדי לקחת נשימה עם הילדים, ואת
המחיר שהן משלמות. כתבתי על זה בתיזה שלי, אבל זו היתה תיאוריה. עכשיו זו מציאות.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background: white; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background: white; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">לא קל.
לא קל לחזור. הרי אם הייתי ממשיכה את הקריירה שלי בקו ישר, היום הייתי במקום אחר
לגמרי. עם קליניקה מלאה </span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif; line-height: 21.56px;">כמו שהיתה לי לפני שהתחלתי להשריץ לכל הכיוונים</span><span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif;"> והמון תהודה מבחוץ. יש לי ידיד שהיינו יחד עיתונאים בעיתון חיפאי בתחילת הדרך, היום הוא כתב בערוץ 2. אמנם לא עשה משפחה, אבל עף קדימה ובטיל.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background: white; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background: white; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">על לעשות כלים אף אחד לא נותן לייק. לפעמים כשאני רוכנת על הכיור, או תולה
כביסה, אני מסתכלת מסביב ובא לי שמישהו יצעק מאחור "איפה מחיאות
הכפיים????". אז אני לא על האמפי בקיסריה, ובכל זאת, לא רוצה שהטייטל שלי
יסתיים באמהות טובה. יש לי עוד הגשמות בחיים.</span><span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "times new roman" , "serif";"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background: white; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";"></span><br />
<a name='more'></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background: white; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">האמת
היא שזה לא קשור רק לעצירה, אלא גם לשינויים שהלב מכתיב. בשנים האחרונות יכולתי להמשיך לערוך ספרים, להנחות סדנאות כתיבה, לחזור
לעיתונות. אלה מקומות שאני חזקה בהם, שם אין לי שום מאמץ. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אדם של בערך. אף פעם לא זרמתי עם מה שקורה, תמיד יצרתי את
המציאות של עצמי. ולא תמיד ללכת עם הלב, זה פשוט. הדרישה האינסופית להיות בטורבו
ובעשייה וביוזמה. העצמאיים שבנינו חווים את זה יומיום, זהו ריקוד שמתחולל מחוץ לאזורי הנוחות.
ברור לי גם שאני לא לבד, רוב האנשים שהולכים אחרי הלב, מקיאים דם בשביל להגיע
להישגים ולרווחה עם עצמם.</span></div>
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background: white; margin-bottom: 0.0001pt; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">הבלוג
שלי הוא פיסה של הגשמה. כבר כמה שנים שאני חולקת דרכו סיפורים, דעות ומידע,
בנושאים שונים ומגוונים. חלקכם קוראים את הפוסטים שלי, גם מהטיול, ויודעים שאני
אדם חולם. עכשיו אני בפתחה של עוד הגשמה קטנה גדולה שכזו. אז אם אתם מכירים אוליגרך רוסי שירצה להזמין הרצאה וספרים, עשו בנינו קשר, אם לא,
אולי נתקדם מטיפה ועוד טיפה שתהיינה לים, שגם אתם תיהנו לרחוץ בו. </span><br />
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";"><br /></span><span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">שלב הגמר.</span><br />
<span style="color: #222222; font-family: "arial" , sans-serif;"> 75% מהספר שלי כבר בחוץ.</span><br />
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">המירוץ מסתיים בעוד 5 ימים וזה הכל או כלום.</span><br />
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">תמיכה משמעה קנייה של הספר שלי או אחת התשורות האחרות שאני מציעה, מראש. </span><br />
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">רק אם אני מצליחה לגייס את הסכום כולו אני מקבלת את הכסף ויכולה לממש ולהוציא לאור. </span><br />
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">אשמח לראותכם ברשימת התומכים.</span><br />
<span lang="HE" style="color: #222222; font-family: "arial" , "sans-serif";">תודה.</span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-14178460554970410732015-12-08T12:16:00.000-08:002016-01-15T09:42:59.906-08:00אצלכם בסלון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjzyYwkE8tIk06r_jl5zfOHyqBu_4YByr9KOY0JX_cHazPgoFcZCvwVgul32Aq1Q0pG1cIdZJZby9RLrTpsWIGG-n0VlM90nTv06Ojpr7uqVYbbE7qad6-nFW1Rb8EsF_KVa4iG2FDZS7s/s1600/%25D7%259C%25D7%2594%25D7%2593%25D7%25A1%25D7%2598%25D7%2590%25D7%25A8%25D7%2598.jpg" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjzyYwkE8tIk06r_jl5zfOHyqBu_4YByr9KOY0JX_cHazPgoFcZCvwVgul32Aq1Q0pG1cIdZJZby9RLrTpsWIGG-n0VlM90nTv06Ojpr7uqVYbbE7qad6-nFW1Rb8EsF_KVa4iG2FDZS7s/s320/%25D7%259C%25D7%2594%25D7%2593%25D7%25A1%25D7%2598%25D7%2590%25D7%25A8%25D7%2598.jpg" /></a><br />
<span style="color: #0c343d;"><span style="background-color: white; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt; line-height: 115%; text-align: justify;">שעת ערב מוקדמת, אחרי העבודה, הסידורים, כל מה
שצריך לעשות – נעשה, ומה שלא – כבר ידחה למחר. הבית נראה סביר. מכינים איזה קפה או
כוס יין, ומתרווחים על הכורסא הכי נוחה בסלון. כל כך נעים לשבת כך בסוף היום, עם
רגליים על הכורסה, ולבקש חומר, טקסט, שמצד אחד לא יצליף בכם על מי שאתם וילמד אתכם
איך לחיות, מצד שני לא יהיה ספר טיסה רדוד שכתבה דוגמנית צמרת בזמנה הפנוי, ומצד
שלישי לא יתחיל להתפלסף אתכם על משמעות החיים. כי למי יש כוח לחיים, ועוד בעלי
משמעות, בסוף יום? </span><span style="background-color: white; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt; line-height: 115%; text-align: justify;">אין לכם גם כוח לספר של 600 עמודים, כי אחרי כמה עמודים את</span><span style="background-color: white; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt; line-height: 115%; text-align: justify;">ם כבר שומעים את הנחירות של עצמכם. </span><span style="background-color: white; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt; line-height: 115%; text-align: justify;"> </span><span style="background-color: white; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt; line-height: 115%; text-align: justify;">ואז מונח לידכם הספר "מסיבת יורה",
</span></span><br />
<span style="color: #0c343d;"><span style="background-color: white; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt; line-height: 115%; text-align: justify;"></span><br /></span>
<a name='more'></a><span style="color: #0c343d;"><br /></span>
<span style="background-color: white; color: #0c343d; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt; line-height: 115%; text-align: justify;">אין לכם מושג איך הוא נחת עליכם דווקא עכשיו (פשוט תמכתם בפרוייקט והוא הגיע היום
בדואר), אבל אתם פותחים את העמוד הראשון בחוסר אמון, בפיהוק, אתם רוצים לתת לו
צ'אנס, אבל יצא לכם להתאכזב, בכל זאת אתם קוראים, מילה, משפט, עמוד.
הסיפור קולח ואחרי כמה עמודים אפשר להניח אותו, ולהמשיך מחר לסיפור הבא. </span><br />
<span style="background-color: white; color: #0c343d; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt; line-height: 115%; text-align: justify;">בנינוחות
כזו בדיוק.</span><br />
<span style="color: #0c343d;"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
</span><br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="color: #0c343d; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כדי שהסצנה הזו תהפוך למציאות</span><br />
<span style="color: #0c343d;"><span style="color: #990000; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="color: #990000; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כנסו לעמוד הפרוייקט שלי בהדסטארט</span></span><br />
<span style="color: #0c343d;"><span style="color: #990000; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="color: #990000; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">קנו מראש את הספר שלי או כל דבר אחר שאני מציעה</span></span><br />
<span style="color: #0c343d;"><span style="color: #990000; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="color: #990000; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">והוא ישוגר ממש בקרוב לסלון שלכם</span></span><br />
<br /></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="color: cyan; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=16931" target="_blank"><b>לחצו כאן</b></a></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span style="color: #990000;"><br /></span></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span style="color: #0c343d;">חשוב להבין שעלי להשיג את הסכום כולו על מנת שהספר יראה אור</span></b></span><br />
<span style="color: #274e13;"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span style="color: #990000;"><br /></span></b></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span style="color: #0c343d;">אשמח לראותכם ברשימת התומכים!</span></b></span></span></div>
<div>
<div>
<span style="color: #0b5394; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<br /></div>
</div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-36357289142507613212015-11-19T05:17:00.001-08:002016-08-01T03:01:38.906-07:00שומרי מסך - על ילדים, מסכים ומה שבניהם (כלום)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhzsLPJcWAM7jNFtVGYIODSlt2ogr7yhnkKn-eW0WTQPV3zs96nq0jyaFGGPocMDrPS0w1WbWs0OtrDlY_d-o_GMIR6Q-XhTbhfWVdebdReF6kNEeBT0AN5hbP0Xc04L2XlGpZilR2ZR7s/s1600/%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259B%25D7%2599%25D7%259D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="232" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhzsLPJcWAM7jNFtVGYIODSlt2ogr7yhnkKn-eW0WTQPV3zs96nq0jyaFGGPocMDrPS0w1WbWs0OtrDlY_d-o_GMIR6Q-XhTbhfWVdebdReF6kNEeBT0AN5hbP0Xc04L2XlGpZilR2ZR7s/s320/%25D7%259E%25D7%25A1%25D7%259B%25D7%2599%25D7%259D.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ביום לזכר רצח רבין, הודיעו לנו שעל ילדי בית הספר לבוא בחולצות לבנות, יהיה טקס והם ידברו בכיתות בהתאמה לגיל. מה אפשר להגיד בהתאמה לכיתה א' על הדבר הנורא הזה? חשבתי לעצמי כששקלתי אם להכין אותו למפגש בנושא בכיתה. כשהוא חזר הוא סיפר על הרצח, היו לי דמעות בעיניים. לא בגלל הרצח, עליו בכיתי אז והרבה. אלא עליו, על המפגש שלו עם המציאות, על זה שהוא מתחיל להבין חוקיות אחרת מזו שהוא הכיר עד עכשיו.<br /><br />אנחנו מנסים לשמור עליהם ככל הניתן, לא כדי שיחיו בבועה, אלא כי אני חושבת שיש חשיבות לזמן בו נחשפים ילדים למידע על העולם. לכן כל כך מפחיד אותי הדיון לגבי פלאפונים.</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">בבית הספר הדמוקרטי בפרדס חנה יש למידה על המסכים בדורנו, ובסופה הצבעה לגבי שימוש בהם בבתי הספר. המסכים בכלל והפלאפון בפרט, הביאו אותנו לעולם אחר. אפשר להשתמש בהם לאמצעים טובים ויצירתיים, אבל יש להם גם צדדים אחרים.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b>קצת נתונים לגבי ילדים ונוער ברשת</b></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">47% נפגעים ממעשי בריונות ברשת</span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">חשיפה ממוצעת לפורנו, גיל 11</span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">40% יענו לפניה של מישהו זר ברשת</span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">1 מ 7 יקבלו פניה בעלת אופי מיני ברשת</span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
</span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">75% מההורים לא מעורבים בפעילות הילדים ברשת.</span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">
<br />הנזק הכבד של המסכים, הוא חשיפה של ילדים וילדות, נערים ונערות, לתכנים שהם לא אמורים לראות. החופש ברשת הוא אינסופי, וכשאין הדרכה או פיקוח, אפשר להגיע למקומות מסוכנים. האינטרנט לא חוסך מראות קשים של אלימות. שבמקרה של מבוגר, גם כשיש קול שמאוד מתפתה לצפות בעריפת ראשים של פעילי ג'יהאד בלייב, הוא נמנע, כי אני יודעת שלא אוכל לישון בלילה שאחרי. הצלקות שנגרמות לילדים שנחשפים באופן כל כך גס לתכנים מזדמנים, הוא השחטה של הלב. כנ"ל פורנו. <br /><br />עוד ענין הוא השליטה של המכשיר על חיינו. הרגע בו הבנתי שמשהו חולה פה, היה בתקופה בה שכחו ילדים באוטו, ואחת מעצות המומחים היתה, שההורים ישימו את הפלאפון ליד הילדים, כי אותו הם בטח לא ישכחו. קולטים?מילא התמונות ורשימות הקשר, אבל הכלי הזה שולט בחיינו.<br /><br /><b>ממקור ראשון</b><br /><br />אני מטפלת בנוער בתיכון, הם מתייחסים לפלאפון כמו איבר בגוף. כשהם עייפים ואני שואלת למה, הם מספרים שכל הלילה היו בווטסאפ. גם כשהם שקועים בשינה עמוקה ביותר, הם יכולים להתעורר בקלות, גם כשהוא על רטט. זוהי תוספת משמעותית להפרעות קשב וריכוז. <br /><br />פעם נער הראה לי תכתובת כל כך מעליבה כלפיו. כי ככה זה כשאין מבע, אין ניואנסים, אין לקרוא שפת גוף או להתמודד עם מי שעומד מולך. יש רק מילים שנשלחות כמו חיצים, בלי להבין את ההשלכות שלהן. פעם, כשילדים היו עושים חרם, הם היו צריכים להסתכל בעיניים של מי שהם הוקיעו מהקבוצה, אם היו מאבקים בין חבורות, היה צריך להשקיע מאמץ מתוחכם כדי להתמודד, לטכס עצה. הדרך מהלב, לראש, לפה, היתה הדרגתית. היום היד קלה על ההדק. ומילים, יכולות לגרום לשבר בלב של מישהו.</span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /><b>הגיל הוא לא תרגיל</b><br /><br />למה ילדים מתחילים ללכת עם פלאפון בגיל צעיר כל כך? בגלל הורים שמעוניינים לדעת כל רגע ורגע איפה נמצא הילד שלהם, או כאלה שחושבים שזה ממש מגניב, שרוצים שהילדים יהיו בחבר'ה, או אחרים שרוצים שקט מהילדים שלהם לא רק בבית, אלא גם כשהם בבית קפה, והדרך היחידה להשיג שקט כזה, מוחלט, זה לשים את הילד מול מסך, כלשהו. אז ילד או ילדה קונים פלאפון, ועוד אחד, וזה מספיק שהרחש כבר יעבור בכיתה, ויהיו הבדלי מעמד של מי יש לו מול מי שאין, ואז כמו רצועת דומינו, כולם במסך. החדשות הן, שהחבר'ה לא חייבים להיות עם פלאפון. ילד בגיל 7 לא צריך ללכת עם נכס בשווי 2000 שקל בכיס. זו החלטה מאוד פשוטה של ההורים. לשבת יחד, במשפחה, באספת הורים ולהחליט שאין צורך כרגע בפלאפון. ואז מי שיקנה, הוא יהיה החריג.<br /><br /><b>אז מה אפשר לעשות?</b><br /><br />נתחיל ב<b>הורים</b>. כמו בכל פנייה לילדים, הטיפול צריך להתחיל במבוגרים. כי כשההורים כל הזמן בפלאפון, מדברים עם הילדים עם עיניים במסך, הם חושבים שככה זה בחיים. אם אתם לא מסוגלים להוריד את הפלאפון מהידיים, תודו בפני עצמכם שאתם מכורים. משהו בסגנון : שלום אני שלומצי גורביץ' ואני מכורה לפלאפון. <br /><br />ואז, ממש כמו בתהליכי גמילה, להתחיל בפרידות לזמן קצר. להניח את הפלאפון בצד לעשר דקות, להמשיך לשעה ביום. אם אתם מספיק אמיצים, להחליט על יום ללא פלאפון מידי פעם. פשוט להכריז על זמן איכות שאתם לא מקשיבים לו או נוברים בו או מחפשים בו, משהו. <br /><br />לחזור לאופן בו תקשרתם לפני. במקום מיליון הודעות ווטסאפ לתיאום, תרימו טלפון ותסגרו עניין. או יותר טוב – מייל, זוכרים את הפריט הפרה-היסטורי הזה? נמצאים מולו רק כשבאמת רוצים לקרוא מה שכתבו לכם והוא לא מצפצף כל הזמן. <br /><br />כשאתם מדברים עם הילדים, לחפש את העיניים שלהם, להישיר מבט, לאמן אתכם ואותם בהזזת שרירי הפנים לטובת מבע.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ליצור חללי זמן משפחתיים ללא מסכים : ארוחות, בוקר מוקדם וערב מאוחר, לסיים את השימוש בו שעה לפני השינה, שיהיה לכל המידע הזה זמן להתפזר ולא להיכנס אתנו למיטה.<br /><br />לא ללכת עם הפלאפון לשירותים. אפליקציה של ניגוב עוד לא המציאו, בינתיים.<br /><br />בקיצור – להשיב את השליטה לחייכם.<br /><br />ואז <b>הילדים</b> - </span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הנתון האחרון שכתבתי – מדהים. הורים לא יודעים מה הילדים שלהם עושים כשהם יושבים 6 שעות בממוצע (נתון נוסף) מול מסך? כלל ראשון ובסיסי : לבדוק איפה הילדים שלכם משוטטים על המחשב, בטלוויזיה, בלפטופ. איזה משחקים יש להם, האם הם עסוקים בלירות, לפוצץ, להרוג ולאנוס? כי יש הרבה משחקי מחשב לנוער שעושים בהם את הדברים האלה. באיזה דיונים הם שותפים, לאיזה אתרים הם מגיעים. בסיסי.</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />יש בתי ספר בארצות הברית בהם מפקידים את הפלאפונים בכספות ומקבלים אותם בסוף היום, גם בארץ יש בתי ספר שהגיעו להחלטה שלא יהיה שימוש בו בזמן הלימודים, כדי שבהתקשורת בבית הספר לא תתבסס על זה.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />אפשר להיות מעורבים בקבוצות הווטסאפ ולראות מה קורה שם, לא בסתר. כשיש בהן אלימות, אם יש ילדים שנפגעים באופן קבוע, זו חובתנו להגיב, לא רק כשהנפגע הוא הילד שלנו.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">הורים שמאוד רוצים שהילד יהיה עם פלאפון כדי לדעת מה איתו, אפשר לקנות פלאפון לא חכם, פלאפון בשביל להתקשר, זוכרים? זו היתה הכוונה של בל אי אז...</span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">להגביל את שעות הפעילות. לצמצם אותן בהדרגה. בלילה הפלאפון לא בחדר.<br /><br /><b>ובנוגע להצבעה</b><br /><br />קצת חוששת מההצבעה על המסכים בבית הספר. לדעתי עבור הילדים, זה כמו שתתנו להם בחירה אם לארוחת הצהריים הם יאכלו עוגת שוקולד שלמה, או לא. אם כי חלקם בוגרים מספיק כדי להבין באמת את התמונה הגדולה, ואני מכבדת את האמונה הזו בהם. בכל אופן ברמה המשפחתית, אנחנו שמים את הילדים במסגרת דמוקרטית, יש הרבה דיונים ומשובים על ההתנהלות בבית, אבל לדעתי, יש עניינים מול ילדים, שהמונרכיה יפה להם. </span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">מצד שני, גם ההורים מכורים. אז מי יחליט עבורנו?</span></div>
</div>
</div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-60515366081148423282015-11-03T10:23:00.001-08:002016-04-08T10:23:18.844-07:00הקרב (הלא ממומש) על ההרדמות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEheuI2WoGhpLjgsjmkCXF0qZOpNrkFVa3LgzS_cc6L8WSM7s8j2r7eXrcSZSa1qjx2WMuTyw8zzKUZ1yI7i5ypBzm8RDA37MB3dLxdfeNNZCnXuWgD7zouJbdsvf9jvZTflDNRnTOzv1H8/s1600/xxx.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEheuI2WoGhpLjgsjmkCXF0qZOpNrkFVa3LgzS_cc6L8WSM7s8j2r7eXrcSZSa1qjx2WMuTyw8zzKUZ1yI7i5ypBzm8RDA37MB3dLxdfeNNZCnXuWgD7zouJbdsvf9jvZTflDNRnTOzv1H8/s320/xxx.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לצוואר הבקבוק של היום, אנחנו מתארגנים יחד. אוכלים ארוחת ערב, מקלחות, סיפורים, ואז יש תמיד מין פיצול כזה: האיש בהרדמות ואני - על הבית. ברירת המחדל הזו התקבעה מכמה סיבות. אחת, כי אני יודעת לארגן את הבית יותר טוב, שניה כי אני יודעת לארגן את הבית יותר מהר, ושלישית – כי זה האוטומט שלי. מי שמרדים – שוכב, קורא, מודט או, וברוב המקרים בנוסף, נרדם יחד איתם. מי שבמופקד על הבית – רוחץ כלים, מחזיר חפצים למקום, מכבס, תולה, ובמקרה שכפות הרגליים נדבקות לרצפה, גם מעביר סמרטוט. אין מה לדבר – חלוקה צודקת. המטרה הבלתי מוגדרת, היא שבשעה שמונה בערב, כן כן שמונה, הבית שקט ונקי ואנחנו מקבלים לווריד שעתיים של מירוץ נגד הזמן לעשות מה שאנחנו רוצים, למשל לסיים משפט.</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">ולמה כל כך "כן כן שמונה"? כי אנחנו עכשיו קוצרים את פירות הייסורים של עד עכשיו. הילדים שלנו תמיד קמו מוקדם, וכשאני אומרת מוקדם, אני מתכוונת לשעות שאדם שמעריך את עצמו, שאוהב את חייו, שחס על גופו, לא יכול לדמיין. אני מתכוונת לזמן בו אפילו אלוהים לא תכנן שנקום. שהאור, והציפורים ושאר העולם השפוי, שאינו כולל את העובדים בזבל ובשדות, וכן המזבלים את השדות, חשב להתעורר. הילדים שלנו קמים בין חמש לשש בבוקר, תמיד. כשהייתי מקפיצה איזה חבר לגן, האב או האם, היו יוצאים מפהקים כשקורי השינה עוד דבוקים בעיניהם, ועם קפה ביד, מושיבים אותו אפוץ ומנומנם בעיניים עצומות על הכיסא באוטו. מעבר לקללות שסיננתי בשקט מוחלט, כל פעם מחדש יכולתי להתמוטט מהסקת המסקנה הבלתי נמנעת, שאנחנו ערים כבר שלוש שעות ואני כבר אחרי אלף חמש מאות ושבע פעולות שעשיתי מהבוקר. כלומר הלילה.<br /><br />אז עכשיו, הורים יקרים, כשאת ילדיכם תאבי שנת הבוקר צריך להעיר עשרות פעמים ולבסוף לגרוף מהמיטה לבית הספר או לגן באמצעות מנוף, אצלנו היקיצה טבעית, ואפילו הגענו לגיל בו שליש מהם נותנים לנו לישון כשהוא קם בשעה פסיכית. וכיוון שהמתעורר הסדרתי הזה, הוא שנותן את ההוראה לשמש לצאת ממרבצה, הוא גם מעיר אותנו כשעון דובר (לפי הזמנה מהערב שלפני). הבונוס הגדול יותר, כאמור, הוא שבשעה שמונה הבית נודם, ואנחנו אחרי הכל.<br /><br />אתמול אירעה תפנית מפתיעה בעלילה. הייתי עייפה ככה שלא ראיתי בעיניים, ושברתי את ההרגל – בעודי מצביעה ברגליים, קיבלתי לידיי את תפקיד ההרדמות. אחרי הכל, האיש העיר אותי (האמת היא שזו המשימה הקשה ביותר של המופקד על הבית, וההתעוררות היא המשימה הקשה ביותר למופקד על ההרדמות), בשעה שמונה ורבע, הגחתי למטבח, וראו זה פלא: הוא היה נקי, הכלים הונחו על מעמד נודפים טיפות אחרונות, הבית היה מסודר, מישהו טפח על הכריות פעמיים. ספונג'ה לא, בכל זאת, שחלילה לא נתבלבל יותר מידי, אבל שעון החורף תורם לכך שלא ירגישו את מה שמתחולל על הרצפה, כי אנחנו לא יחפים, אלא בנעלי בית, ואליהן, שתידבק ביצה סרוחה מצידי. צנחתי על הספה, ואף הוגש לי , תה צמחים מהביל. <br /><br />ואז חשבתי לעצמי, למה אנחנו לא הולכים על חמישים חמישים בעצם - ערב אני וערב האיש? כי כולי תקווה שמבחירה מודעת, דמוקרטית, הייתי הולכת תמיד על האופציה לחרופ איתם. מצד שני, אם אני זוכרת נכון, עדין לא פיתחתי תסמינים של אמנזיה, אז אני שואלת אתכן, איך זה יתכן, שבכל זאת מחר, אשכח לבחור בהרדמות?</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-52497949559635843402015-10-12T01:16:00.000-07:002015-11-03T10:23:53.127-08:00משהו חדש מתחיל, או - כמה מילים על טיפול<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiG1DpccR5Ei2yaQE7anXnro5vPEDosuxqpnsNt9ReiEE9rD8eK1ctIHNUJq11khhFnDv6XaFUJTYjOSJgVtTdFtmuK5J5NAHdwYBZvwAHyAh7aVDDFEEx2ZOZqzZ7QZbf07DMgeB3caFI/s1600/%25D7%25A9%25D7%2590%25D7%259E%25D7%2590%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2596%25D7%259D.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiG1DpccR5Ei2yaQE7anXnro5vPEDosuxqpnsNt9ReiEE9rD8eK1ctIHNUJq11khhFnDv6XaFUJTYjOSJgVtTdFtmuK5J5NAHdwYBZvwAHyAh7aVDDFEEx2ZOZqzZ7QZbf07DMgeB3caFI/s1600/%25D7%25A9%25D7%2590%25D7%259E%25D7%2590%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%2596%25D7%259D.jpg" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">כשהייתי קטנה, אולי בת 9, התחיל הגיל בו כל מה שדיברו עליו החברות בכיתה, היה מי תישן אצל מי מתי. זו היתה הפריצה החברתית ובנות הכיתה היו בהתרגשות בלתי פוסקת ועבדו בשיטת המיטה החמה. בליל שישי שכזה, ישנה אצלי יעל (שם בדוי), כשקמנו בבוקר היא לא חשה בטוב. היא לא הספיקה להגיד את זה, ומיד הקיאה במסדרון ביתנו. אחר כך הקיאה שוב, הפעם קלעה לכיור בחדר האמבטיה. הבית התמלא ריח רע, בחילה התחילה לעלות לי מהמעיים צפונה. פרשתי לי לחדר ומידי פעם הגחתי לזירת ההתרחשות לבדוק מה קורה. אמא שלי ניקתה את הקיא מהכיור ומהרצפה, אחר כך הציעה ליעל תה, והשכיבה אותה בסלון עטופה בשמיכה כשחיכינו שאימה תבוא לקחת אותה. אני בטוחה שלאמי היו מאוויים אחרים לשבת בבוקר, יום המנוחה היחיד שלה. ובכל זאת ראיתי אותה מביטה בעיניה הטובות ביעל, מנקה את הקיא מהרצפה ומהכיור, מניחה את ידיה הנעימות על מצחה. אני ממש זוכרת שתמהתי מאיפה שאבה כוחות לטפל בחברה שלי במסירות אין קץ.</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">*<br /><br />עד גיל 21 'אנה או' היתה צעירה נורמאלית, בריאה ואינטליגנטית. אחרי שאביה התאשפז לטיפול קשה בזיהום והיא ליוותה אותו עד מותו, החלה לחוש במחושים שונים ומשונים – בחילות, חולשה ושיעול טורדני. זו היתה רק ההתחלה. בהמשך הופיעו תסמינים נוספים כמו כאבי ראש, שיתוקים באיברים שונים ואף פזילה חמורה. ב 1880, כשהיא שבר כלי, פנתה אנה או לרופא העצבים ד"ר ג'וזף ברויאר, הוא טיפל בה ממושכות אך לא זאת בלבד שלא חל שיפור במצבה, המחלות גברו – היא החלה לסבול מעייפות, שותקה בצוואר, דיווחה על הזיות והחלה לדבר בשפה מוזרה. <br /><br />ד"ר בויאר לימד את אנה או היפנוזה עצמית והיא היתה מתרגלת אותה כל ערב. בביקורי הבית שערך אצלה, גילה שתוך כדי היפנוזה, אנה או מספרת לעצמה סיפורים שונים ומשונים, אגדות מלאות בפרטים ובדמויות. ברויאר נדהם לא רק מהעושר של הדמיון שלה, אלא גם מכך שמאז חל שיפור מיידי בתסמינים. גופה הפך רפוי, כאבי הראש חלפו ואנרגיה חדשה הציפה אותה.<br /><br />בהמשך, כל פעם שהופיע תסמין, עלה סיפור תואם ששחרר ממנו. למשל, כשאנה או נרתעה ממים – הידרופוביה – היא לא שתתה גם בימי קיץ חמים, אלא אכלה רק פירות. באחד מהמצבים ההיפנוטיים אליהם נכנסה, סיפרה בגועל שנכנסה פעם לחדר בו ראתה כלב שותה מכוס מים. לאחר שסיפרה את הסיפור – באורח פלא נעלמה ההידרופוביה והיא חזרה לשתות כרגיל. כך נעלמו אחד אחרי השני השיתוקים, הפרכוסים, הכאבים והפגיעות העצביות. <br /><br />*<br /><br />מרסלו היה שתיין כפייתי משבט אאוקה בדרום אמריקה. ילדיו סבלו מהשתייה שלו, אשתו היתה מפרנסת יחידה, ולא קבלה שום עזרה מבעלה בגידול הילדים, מה גם שהיחשפותם של הקטנים למצבים מפחידים אליהם נכנס מרסלו, מיררו את חיי המשפחה. <br /><br />ערב אחד כשאיבד את הכרתו בעקבות השתיה, חבריו הבינו שאין ברירה. שלושה ימים הלכו ביער, נושאים אותו על כתפיהם כדי להגיע לשמאן בכיר. המרפאים שטיפלו בו עד כה היו טובים מאוד, אך כנראה שהשדים שנכנסים במרסלו היו עקשנים וחזקים יותר, והם לא יכלו להם. הם הגיעו לבקתתו של השמאן, והוא הביט בעיניו של מרסלו והורה לו לשבת לידו. השמאן אחז בשתי ידיו ואז עיסה את קרקפתו של מרסלו. אחר כך החל לשיר שני משפטים עליהם חזר שוב ושוב. ככל שהתגברה השירה עיניו של השמאן התגלגלו בתוכן ונראה שהוא עצמו איבד את הכרתו. בשלב כלשהו מרסלו החל לבכות כמו ילד. לאחר שבכה החל לילל "דיסקולפה, דיסקולפה" (סליחה בפורטוגזית) ללא הפסקה. לבסוף השמאן לקח קשית ושאב מקצות ראשו של מרסלו. בתום הטקס מרסלו שקע בשינה עמוקה והחברים עטפו אותו והצטרפו לתה המסורתי - מטה דה קוקה, עם השמאן. בעיית השתייה של מרסלו נעלמה באותו לילה כלא היתה, השדים יצאו. הוא חזר למשפחתו והחל בחיים חדשים.<br /><br />*<br /><br />את הסיפור הראשון דגתי כי אמפטיה אי אפשר ללמוד בשום בית ספר. <br /><br />את הסיפור השני הבאתי כי הוא מספר על הפלא שנקרא "ריפוי בדיבור". סיפור המקרה של אנה או הביא לגילוי הראשון בעולם המערבי שתסמינים גופניים אוצרים בתוכם רגשות מודחקים, וניתן לרפא אותן באמצעות דיבור ממוקד. <br /><br />את הסיפור השלישי סיפרתי, כי לא חייבים להצטמצם לדיבור כדי לטפל. עוד הרבה לפני הפסיכואנליזה, מרפאים מוכשרים ונשות רוח אצילות חוללו שינויים בנפשם של בני אדם בכל העולם. וגם, כי הבסיס לכל ריפוי, הוא אמונה. <br /><br />*<br /><br /> אחרי הילדים/ הטיול/ החגים, אני חוזרת לטפל. הייתי עיתונאית, הנחתי סדנאות כתיבה וליוויתי אנשים בכתיבת ספרים, בהנחיה ובעריכה. למדתי תואר שני בכתיבה יוצרת. בהמשך אנשים הגיעו אלי לתהליכי כתיבה ששיקפו עבודה פנימית, זה היה טיפול בדיבור שנעזר בכתיבה. המשכתי לתואר שני נוסף, בפסיכודרמה. עבדתי עם אוכלוסיות שונות – נוער בסיכון, אסירים ומבוגרים נוירוטים. עם לידת בתי השניה סגרתי את הקליניקה ופצחתי בקריירה בייתית עם הילדים. עכשיו, כשאני כבר ישנה בלילות, אפשר להרים את הראש מעל המים, ומעבר לעבודתי עם נוער בתיכון הזדמנות אחרונה, אני פותחת מחדש קליניקה בתל אביב ובבנימינה, באזורים עם גישה נוחה מאוד לרכב ולרכבת. מטפלת בנוער ומבוגרים וכן עורכת הדרכות הורים. מלווה בכתיבה כשהמטרה היא התפתחות נפשית. לא מטפלת בחברי הקהילה שאני שייכת אליה - תושבי פרדס חנה, אך אשמח להפניות. מוזמנים להתקשר, להיפגש ולבדוק. אם אתם בתקופה שנכון לכם, ולנו יהיה חיבור טוב, יכול להיות מעניין להיות שם יחד. </span><br />
<div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">להתראות.</span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-35405835004365014872015-10-05T05:18:00.000-07:002016-04-08T10:23:01.076-07:00הפאזל ועונשו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjDsAkwfFjE4HMeYbVNNDXrisbSm6tv7G1BC283U3I7e0HfFs1qW5QqJeNkYIQwJ0A_R2Or-vR40kf0Z4g7uZ4lPnLqoJ7laeLHrSqU9KIIpIAKKAt8QHI31gJl4tMmziH8rLElscS76HQ/s1600/%25D7%2594%25D7%25A4%25D7%2590%25D7%2596%25D7%259C.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjDsAkwfFjE4HMeYbVNNDXrisbSm6tv7G1BC283U3I7e0HfFs1qW5QqJeNkYIQwJ0A_R2Or-vR40kf0Z4g7uZ4lPnLqoJ7laeLHrSqU9KIIpIAKKAt8QHI31gJl4tMmziH8rLElscS76HQ/s320/%25D7%2594%25D7%25A4%25D7%2590%25D7%2596%25D7%259C.JPG" width="240" /></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשהתחלתי פאזל אלף חלקים בכיפור. קיבלתי אותו לפני שנים, מחברים שידעו על החלום הזה שלי, לשבת ולעשות פאזל ענק כשאהיה גדולה. לא מצאתי זמן. זו היתה תקופה בה חשבתי שאין לי זמן. כמה תמימה הייתי.</span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br />ביום כיפור, עם התנחלותנו בבית, פרשתי אותו על שולחן הסלון, ומיליוני חלקים נשמטו משקית ורדרדה, ציור מצחיק ומלא פרטים. ישבתי אובדת עצות מול מאות החלקים, ושקלתי שוב. אבל השקית כבר נפתחה, הילדים היו בעניין, ביום כיפור בלי מחשב טלפון ושאר מסיחים – אשתלט עליו, חשבתי לעצמי. כמה מגלומנית הייתי.</span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;">התחלתי בדרכי הידועה עם פאזלים מחמישה עד עשרים אלף חלקים – המסגרת. אבל אז הבנתי שבפאזל הספציפי שלפניי לא יעבוד הקונספט הזה, התחלתי להסתכל על הפרטים והלכתי על הרכבת אפיזודות – אגם, מכונית, אנשים.<br /><br />הילדים נטשו תוך רבע שעה, אך חזרו מידי פעם להתעניין בהתקדמותי וזרקו מילות עידוד בנוסח "בחיים לא תסיימי", ואכן ביום כיפור סיימתי שליש מהפאזל, וחשבתי שאת השאר אשלים בשליש השלישי של חיי. אבל לא רציתי לתת לילדים תחושה שאמא היא טיפוס שזוחל, או מוותר, או מתייאש. וזאת למרות שהקטנה דאגה לפרק לי מידי פעם מקבָצים, וכך גרמה לי להתקדמות של צעד קדימה שניים אחורה. הייתי צריכה לחזור למקומות שחשבתי שכבר גאלתי אותם מפירודם – שוב. אז סגרתי את האזור בסרט משטרתי אדום והכרזתי שאסור להתקרב ושיש לי אמצעים סמויים לדעת מי עשה מה ומתי. <br /><br />אבל אז בא סוכות, הילדים בחופש, כך שיש זמן פנוי בשפע ואף ילד לא מת מכמה שבועות של הזנחה. לכן מידי ערב בתשע ישבתי על הפאזל עד ששמעתי קולות נחירה והבנתי שהם שלי. קילפתי את החלקים שנדבקו לי ללחי ועברתי למיטה. אבל האמת היא שנהנתי מכל רגע. למצוא חלק שמתחבר זה כמו למצוא חניה בתל אביב, כמו לחזור להאמין בניסים. <br /><br />אתמול האיש התייאש מהמצב והבין שדרכו היחידה להחזיר אותי אליו ואת השולחן לסלון, היא לעזור לי לסיים. אכן שמחת תורה, ומי שלא ראה שמחת פאזל שלם מימיו, לא הפסיד כלום.</span></div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5529928489753218212.post-22822879477903063122015-09-28T11:32:00.000-07:002015-10-05T05:19:17.873-07:00קץ לנדודים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgp4tn2spYDMxZHituUSczHMXUR4Agc3mmZEUBhKoYKot2UDJuYTxlVygS9oWbWPwFxmW69cypdqWhNcqFH6U-c9M5LaRtkdEZfDSBDMT8Bu6iUPDn8E3d8PeqgTdGmtYQyEzZke-7w2Sk/s1600/%25D7%25A7%25D7%25A5+%25D7%259C%25D7%25A0%25D7%2593%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2599%25D7%259D.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgp4tn2spYDMxZHituUSczHMXUR4Agc3mmZEUBhKoYKot2UDJuYTxlVygS9oWbWPwFxmW69cypdqWhNcqFH6U-c9M5LaRtkdEZfDSBDMT8Bu6iUPDn8E3d8PeqgTdGmtYQyEzZke-7w2Sk/s320/%25D7%25A7%25D7%25A5+%25D7%259C%25D7%25A0%25D7%2593%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2599%25D7%259D.JPG" width="240" /></a></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">שמעתי על משבר החזרה אחרי טיול ארוך, אבל חשבתי שהוא יפסח עלינו, שנגיע אסופים, מאורגנים על עצמנו. אצלנו זה יהיה אחרת. מכירים את ההצהרה הפנימית הזאת? אבל כל כך הרבה זמן סחבנו בנדודים, שכבר נמאס לנו. חודשיים וחצי הסתובבנו בין הורים, חברים, סאבלטים ואוהל על הכנרת. על מי לא שמרנו? כלבים, חתולים, תרנגולים, אוגרים וארנבים. הטלטלות עם המזוודות בין בתים של אחרים הזכירו שעדין אין לנו מקום.<br /><br />ספגנו את המצב יפה, זה אולי אחד הפירות הראשונים לקטוף מהטיול. הגמישות. זורמים עם מה שקורה. מסתגלים למצב. ובכל זאת. האיש התחיל לעבוד ונעלם כמו פטה מורגנה. הפרידה ממנו היתה קשה מנשוא במיוחד למסטיק שהיתה רגילה לנוכחות שלו 24/7 כאילו היא ברורה מאליה. היום היא כבר יודעת להגיד "אבא בעבודה" בדיוק כמו האחרים. לקח זמן להתארגן על בית, וכשמצאנו, התאפשר לעבור אליו רק כעבור חודש, על תחילת השנה. החתימה על חוזים מול כל מיני גורמים, היוותה עבורנו נחיתת אונס, מן תחושה של חוסר אמון שכל הזמן צריך לקבע אותו במיליון סעיפים ומליארד תתי סעיפים. המון פחד. </span><br />
<a name='more'></a><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אחרי שכבר עברנו, לא נראה סוף לארגונים ולסידורים. נתון מפתיע במיוחד : האוכל שאנחנו קונים כל הזמן נגמר. מישהו מבשל, מישהו אוכל, והאוכל נעלם. אז צריך עוד וחוזר חלילה. להיות בקשר עם אנשי החינוך של הילדים, להשתייך לעשרות קבוצות ווטסאפ שמוציאות אותי כל רגע ורגע מכאן ועכשיו. כל אלה בשילוב החום הבלתי אפשרי שבא למות, הביאו אותי לאיזה קצה מעיק. חברה הזכירה לי שזו תקופה, גל שיעבור, ועם הזמן דברים ירגעו, ויקבלו יציבות, והשגרה תתחיל. אבל זה מה שרצינו? לנחות לתוך שגרה? לחזור על אותן טעויות? <br /><br />גם לפני שנסענו היתה תקופה קשה, וגם אז, הופיעו משום מקום מלאכים דמויי אדם שנחתו עלי והפכו את החוויה לנסבלת, אפשרית, אנושית. כשנסענו, לא תאמינו מאיפה זה הגיע. האיש שמכרנו לו את הרכב. עובד מדינה שבדיוק יצא לפנסיה ורצה לארגן לבן שלו אוטו. הוא בא, ראה, ובפשטות סגרנו זיכרון דברים. שאלתי אותו למתי הוא צריך את הרכב, אמר לי שאין לחץ כי הבן שלו בחו"ל אז מבחינתו יום לפני שניסע זה גם בסדר. האיש הציע לא לחכות לרגע האחרון, אז קבענו יומיים לפני. היה לנו את האוטו לכל הסידורים והנסיעות וההקפצות, וביום המיוחל נפרדנו בדמעות ונסעתי לדואר. שם על הדלפק, תוך שאני מחליפה צבעים בהיסטריה, הסתבר שהרכב משועבד, מהיד הקודמת שלפנינו. אפילו לא בדקנו. ביום שאחרי הייתי עסוקה בקפיצות לאיתור הבעלים הקודם של הרכב, אישורים מהבנק, רשם המשכונות ושוב לדואר. הקונה העתידי, בכלל לא היה צריך, אבל הוא הצטרף אלי לכל המסע בסבלנות אין קץ. עמד איתי בתורים, דיבר, הראה תמונות. בסוף היום הכרנו באופן די מקיף. אחרי שהעברנו סוף סוף את הבעלות הוא גם הקפיץ אותי הביתה והתקשר בערב להגיד שניקה את הרכב ומצא מתחת למושב בובת ספוג, אם להשאיר לי אותה. זה היה מפגש מרפא. עכשיו זה הגנן. אחרי שסידר את הגינה, ישבנו לקפה יחד. אחר כך הוא התקין את מכונת הכביסה, יום אחרי הביא לנו מלא תבלינים ששתלנו בגינה, ולילדים נתן מנגו וענבים מהמטעים בכפר שלו. אפשר היה לנשום רגע. <br /><br />הילדים הם נקודת אור בפני עצמה. שמחו להפטר מאתנו. אחרי שנה יחד הם ברחו למסגרות כל עוד נפשם בם, והשאירו אחריהם עשן. הם חוגגים את החיים החברתיים שהיו חסרים להם כל כך בטיול. רוצים להיות שייכים לחבורה משלהם. ביום הראשון בו הילדים היו במסגרות ואני הייתי לבד בבית לא האמנתי שזה קורה לי. לאכול עשר דקות שלמות בלי לקום. לעשות קניות בלי שמישהו רוצה ממני משהו, או צריך לשירותים או עייף. רק אני ועצמי.<br /><br />זה מצחיק להיתקע בבית בסוכות, החג בו מצווה עלינו לנדוד, אך יאמר לזכותנו שמיצינו את הרעיון הזה בשנה האחרונה. אני מרגישה שקודם אני צריכה להיאסף אל הבית. לשהות בו, לא לזוז. אחרי שהתארחנו בכל כך הרבה בתים בשנה האחרונה, אנחנו נהנים לארח. כיף לילדים להזמין חברים, יש להם חדר, הם נזכרים בצעצועים ובספרים.<br /><br />לפני 15 שנים, כשאחי הקטן נסע לטיול אחרי הצבא שלו, כתבתי לו את השיר "תבוא נקי". אחרי שחוזרים מטיול ארוך יש איזו תקופה של נחיתה, שבה מנסים להמשיך עם אנרגיות של מסע. מדובר ברוח שלום, זורמת כזאת, מתקתקה, מי שהיה - מכיר. עם הזמן התחושה נעלמת. החזרה לחיים, למעגלים החברתיים, לקשיי היומיום, מכים בחוזרים ומטילים אותם אפיים ארצה. החספוס חודר לגוף והספק – ללב. זה לא טרגי כמו שזה נשמע, חזרתי מטיולים ארוכים וידעתי ליישם אמיתות פשוטות שלמדתי. אם ההתחייבות לעצמנו רצינית, ואנחנו מוכנים לעמוד באתגרים, זה אפשרי וקורה. בכל זאת השיר הוא על רגע החזרה והמלאות שבו והנחתי אותו <a href="https://www.youtube.com/watch?v=iXqYfrKzcFQ" target="_blank">כאן </a>שתוכלו לשמוע (מבצע איתי – יובל אוריאלי).</span><br />
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br />לכאורה הדברים הסתדרו מצוין, יש בית, יש רבוֹטָה, הילדים בעננים, מה עוד צריך? מאוד פשוט: היזכרות בהבטחות שלנו במהלך הטיול. להיות בטבע, לכבות פלאפון, להכריז על יום משפחתי בבית, לא לחפש מה לעשות או לראות, פשוט להיות. יחד. בשקט. לברך על האוכל. ליצור לעצמנו חללי זמן לבד. להאמין ולהתפלל. לזכור שעל כל מצב אפשר להסתכל מכמה כיוונים ועיניים. לעשות את זה. לטפח את כישרונותינו ותחביבנו. היציבות של הבית היא שתביא את היצירה.<br /> חג שמח.</span></div>
</div>
מיה הוד רןhttp://www.blogger.com/profile/17799235752908016047noreply@blogger.com7