יום ראשון, 3 בספטמבר 2017

הספר "שקד רוקדת" - לחיות את החלום


מה אני אגיד לכם?
הייתי ילדה מוכשרת. היו גם כמה ששמו לב.
אבל ההורים שלי היו מצד אחר של העולם.
הם לא הבינו את הכוח של היצירה עבורי.
מידי פעם זרקו מילת עידוד,
אבל נתנו לי להבין שמדובר בגחמה קטנה, תחביב, עיסוק שאתפנה אליו אחרי הדברים החשובים באמת.

הייתי צריכה למשות את כוח החיים הזה מתוכי. זו היתה דרך. מעניינת, מתסכלת, חשובה. יאמר לזכות הוריי שמרגע שהם הבינו, הם רדפו אחרי לכל הרצאה או השקה וגם לערבי הקראה שארגנתי לתלמידי הכתיבה שלי לאורך השנים.

הילד שלכם מתופף על כל דבר שזז?
רוצה כל הזמן לאפות עוגיות?
הילדה שלכם אוהבת טיולים בטבע?
פתורת חידות מתמטיות עד שהיא מעלה עשן?
כהורים, יש לנו אפשרות לקצר לילדים שלנו את הדרך, אפילו להראות להם אותה. לגלות מה עושה להם טוב, לתת להם לזהות את הכישרון שלהם, לעודד אותם, לתמוך בדרכם.

לכל אחד מאתנו יש משאלת לב, מעין נטייה שנולדנו איתה
אפשר לזהות אותנו עליה, אולי כבר כשאנחנו תינוקים, אולי אחרי.
לעתים רק בבגרותנו אנו מתוודעים אליה.
בפעמים אחרות אנחנו לא קשובים כי כיוונו אותנו למקום אחר, אולי כי הסביבה והתנאים לא התאימו. בכל זאת, המשאלה הזו יושבת ומחכה שניתן לה להופיע ולשמח אותנו ואת הסביבה. היא מחכה להיות המתנה שניתן לעולם.



לתמוך בדרך של יצירה לא אומר בהכרח לשלוח לחוג. אלא לתת לילדים להרגיש את העונג מהעיסוק שלהם.
איך מגלים נטייה של ילד/ה? ראשית מסירים את הציפייה שיהיה כמו כולם.
שנית, רואים בפשטות שלא תאמן, מה עושה להם טוב. במה טבעי להם להתרכז, מתי הם מחייכים, מה משמח אותם. כשהזמן קופא, כשהם לא עונים לכם, כשהם מרותקים למשהו – אתם יודעים שהם שם.
לבסוף – נותנים להם להיות.

הפוסט "חתונת הנשים הראשונה שלי" הוא הנקרא ביותר בבלוג שלי "הורים מלידה" לדורותיו. למה? כי הוא מדבר על להגשים את מי שאתה, בלי קשר לסביבה, או למה שנכון לאחרים, או כדי לרצות. בפוסט אני משאילה את המונחים של הפסיכואנליטיקאי וויניקוט, "עצמי אמיתי" / "עצמי כוזב" על מנת להמשיג את הפער בין שני אלה ואת מחיריו.

כשאנחנו בדרך הלב שלנו, החיים עוברים דרכינו. יש שם מקום לשהות עם עצמנו, לשמחה, ליצירה.
כהורים, יש לנו שם תפקיד.

היום אני מוקפת באנשים שאוהבים את מה שהם עושים, או לא מוותרים על הדרך לגלות מהו הדבר בשבילם. לא תמיד זה קל, מבחינתי אין אפשרות אחרת.

הספר "שקד רוקדת" נכתב לפני 17 שנה בהשראת מפגשים עם האחיינית שלי שקד. הוא נשלףבספונטניות  אחרי סשן ריברסינג, התחלק ממני כמו מים. מאז עבר שינויים, הודק, דוייק. אחר כך מצאתי לו מאיירת שרצתה לתת לו צורה.

כששרי, מאיירת הספר, היתה קטנה, היא רצתה להיות מלא דברים – סופרת, משוררת, ציירת, איכרה, צנחנית. כשהיתה בת 6, הצטרפה לחוג בלט. בחימום, כל הבנות עמדו בפיסוק מתוח, מכופפות קדימה ונשארות בתנוחה זו כמה דקות טובות, כשהמורה אומרת ברקע "אנחנו אוהבות שכואב לנו". זה לא יצר אצלה אהבה לריקוד. אבל בגיל ההתבגרות היא גילתה את הריקוד החופשי, פחות עניינה אותה הטכניקה, יותר הרגש. מאז התנועה חזרה לחיים שלה, באיורים, באנימציה ובמוסיקה. כשהיא עושה את אלה, היא חוזרת להיות ילדה.

שקד חיכתה לנו שנים, בין הדפים. עכשיו היא יוצאת החוצה ואתם מוזמנים להיות חלק מהריקוד שלה.
הספר "שקד רוקדת" מספר על ילדה שאוהבת את מה שהיא עושה ורוקדת לצלילי החיים, הוא ספר על הגשמה בתנועה, בלי לחכות שמשהו יקרה, או שמישהו יראה,  אלא מתוך צו פנימי אותנטי.
34 עמודי צבע שמזיזים אותך לעשות מה שאת/ה טוב/ה בו בתוך התנועה הזו של החיים.

מה יהיה באירוע השקת הספר?
נשמע סיפורי השראה ממבוגרים שחלמו להיות כל מיני דברים כשהיו קטנים, והצליחו להגשים את חלומם.
אחר כך תהיה פעילות מעיפה להורים ולילדים.
את הספר תוכלו לרכוש במחיר מיוחד לכבוד ההשקה, והוא מצוין למתנת ראש השנה לילדים שאתם אוהבים.
כנסו לדף האירוע כאן וסמנו שאתם משתתפים
להתראות בקרוב
מיה, שרי ושקד.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה