בחירת מטפלת/ גן/ בייביסיטר

הפוסט הזה נכתב בהשראת שתי חברות שלי שמחפשות עכשיו מטפלת לילדים שלהן, וזה מזכיר להן את הדייטים שמתקופות אחרות בחייהן, מוזר ומעניין. כל הכתוב כאן רלוונטי ויכול לשמש כסמנים גם לגבי בחירת בייביסיטר או גננ/ת. כמה נקודות למחשבה, לפני, תוך כדי ולטווח הארוך:

בראיון

הילד/ה הוא/היא הראשון/ה לבחור את המטפלת. אתם רואים איך הוא/היא מסתכל/ת בה, מה התקשורת בניהם. האם היא מתנפלת עליו/ה (מיד מרימה, מדברת ללא הפסקה וכו') או נוהגת בעדינות ומתקרבת בהדרגתיות. האם היא מצליחה לרכוש את תשומת ליבו /ה וללכוד את עיניו/ה. האם הוא/היא נענה/ית לה.
לבדוק שהיא בוחרת בעבודה זו מאהבת ילדים, ולא מחוסר ברירה או כדי לסגור פינה. שהיא יכולה להתחייב לזמן ארוך. שהיא חמה ברוחה ובריאה בנפשה.

נורה אדומה נדלקת במקרה שהיא מדברת רק אתכם ולא מתקשרת בכלל עם הילד בזמן הראיון. עסוקה רק בעניינים הטכניים שצריך לסגור.

יש נשים שכותבות במודעה שהן מפרסמות שיש להן עבר קיבוצי. אני לא מבינה איך הפרט הזה תורם לאישיות הטיפולית שהן. הלו הנזק שהוסב לאימהות ולילדים שגדלו בקיבוץ הוא בלתי יתואר. אני בטוחה שיש מטפלות קיבוצניקיות מקסימות, אבל אין לזה דבר ועניין עם הרזומה.

באופן כללי עדיף להגיע למטפלת דרך המלצה אמינה מהמעגל הקרוב או הרחוק, ולא ממודעה.

לבדוק אם הגישה שלה לטיפול בילדים דומה לשלכם. למשל האם היא בגישה של לתת לתינוק לבכות, או להאכיל לפי שעות ולא לפי רעב, או לדבר לילד בצורה מכובדת (ולא מתיילדת)? אלה נושאים שצריך לדבר עליהם ולוודא שיש התאמה

מטפלת באה לעזור למשפחה. אחת החברות שבקשה ממני לכתוב פוסט על בחירת מטפלת, אמרה לי שמישהי אמרה לה "אני מתרכזת רק בילד/ה". לא מקובל עלי. כשהורים משלמים למטפלת לילד/ה מגיל שלושה חודשים ל 8 שעות, הילד יכול לישון חצי מהזמן, ואז מה? כשהייתי מלצרית, בזמן שלא ישבו בבית הקפה לא החלפתי סוכרים? לא רחצתי כלים? לא שטפתי רצפה בסוף משמרת? רצוי לבחור מישהי שבאה לעבוד ורוצה לעזור באמת. אז אני לא מצפה שמטפלת תעשה ספונג'ה, אבל מה שמכונה "עבודות בית קלות", זה בסיסי. אם היא אוהבת לבשל - זו בכלל חגיגה. היתה תקופה שלקחתי עזרה של בייביסיטר, כדי שהיא תעשה את מה שצריך בבית ואני אוכל להיות עם הילדים. כמובן שיש לסגור את זה מראש.

אם המטפלת עוזרת בבית, לא להתייחס לזה כמובן מאליו, להגיד תודה ולהעריך זאת.

חברה אחרת אמרה לי שמטפלת במרכז לא תסכים לעבוד במשרה חלקית. אישית אף פעם לא שכרתי מטפלת למשרה מלאה. יש המון נשים שרוצות לעבוד בחלקיות משרה כי זה מתאים להן מבחינת הפניות, הכסף, החיים. צריך פשוט למצוא אותן.

חשוב לשאול על ניסיון. להתקשר לממליצים, שניים לפחות. להיכנס לפרטים. גם אם הם רוויי תשבוחות לבקש שיגידו משהו אחד שלא היו מרוצים ממנו.

סוגיית הגיל - האם כדאי מטפלת מבוגרת או צעירה? יש שגורסים שלתינוק קטן עדיף אישה מבוגרת, כזו שגדלה ילדים בעצמה ומכירה בגודל האחריות. אחרים דווקא היו רוצים מישהי שתוכל להיות יותר פעילה ואנרגטית. זה תלוי בילד/ה, באופי המטפלת, ובכל מקרה יש יתרונות וחסרונות לכל גיל ובסופו של דבר מה שחשוב הוא האישיות.

לפני שסוגרים

רצוי לדבר על טווח הזמן שרוצים שהמטפלת תהיה אתכם. חשוב לבקש שאם מסיבה כלשהי המטפלת צריכה לעזוב, שתודיע לכם מראש ולא תעלם. שיהיה מספיק זמן למצוא מחליפה, גם בשביל תהליך הפרידה של הילד.

התמחור משתנה ממקום למקום, אבל חשוב שהסכום שמשלמים ייסגר לפני באופן ברור ויהיה ראוי. מטפלת שמבקשת מעט מידי אולי לא שלמה עם הבחירה שלה. אם אתם לוחצים אותה לפינה היא יכולה להיות מתוסכלת. אם היא מבקשת יותר מידי, אולי זה לא מתאים. התייעצו עם ההורים בסביבתכם.

תחילת טיפול

רצוי להרגיל ילד למישהי חדשה שמטפלת בו. לא לקבוע איתה פעם ראשונה לשמונה שעות, אלא לבקש שתגיע כמה פעמים לשעה (בתשלום כמובן), יום אחרי יום, שיהיה רצף, שהילד יוכל להתרגל לנוכחות. לסמוך. לדעת שמשאירים אותו בידיים טובות.

בימים הראשונים ניתן לראות כיצד מגיב הילד כשהיא נכנסת. לעתים הוא בוכה רק כי הוא מבין שאמא הולכת. בכי כזה יעבור במהרה.

לשים לב שהיא לא קונה את הילדים בבית עם מתוקים ומתנות.

במהלך הטיפול

היום זה עידן של מצלמות, אני בכלל לא בעד. זה חוסר אמון. אבל אפשר להיות עם יד על הדופק. לשמור על קשר רציף, לדעת מה סדר היום. אפשר לזהות הגזמה, אם מטפלת עסוקה בלהרשים אתכם, למשל אם היא משנה את הטון כשאתם נכנסים הביתה.

לשמור על תקשורת פתוחה. להגיד לה מה אתם רוצים או לא רוצים שהיא תעשה או לא תעשה עם הילד. למשל כן ללכת לגן שעשועים, לא לשבת על קרוסלה. לעודד אותה להגיד לכם כל מה שמפריע לה. לתאם ציפיות, למשל אם אתם מאחרים, והיא מבקשת שתודיעו לה על כך מראש, עליכם לכבד זאת.

לתת דגשים שחשובים לכם, למשל אם אתם רוצים שהיא לא תשקע בטלפון כשהיא עם הילדים, זה לגיטימי לגמרי. או אופן משחק, הרדמה, סוג אוכל. הכל צריך להיות על השולחן ובשותפות.

אם מסיבה זו או אחרת לא מסתדר, זו לא חתונה קתולית, אין צורך למשוך זמן. למרות שזה פחות נוח, רצוי להודות בכנות שהחיבור לא עובד ולחפש משהו אחר. לא לסחוב קשר לא טוב מטעמי נוחות או פחד משינוי.

סבתא שמטפלת בנכדים.

נושא רגיש. אפשר להבין שלפעמים זה נוח שהסבתא מטפלת בילד. אולם לעתים זה יכול ליצור חיכוכים שבסופו של דבר יפגעו ביחסים במשפחה. אם בכל זאת זה מתאים, כדאי לשמור על כמה כללים:

סבתא מקבלת תשלום על טיפול בילד. אני לא מדברת על פעם בשבוע, אלא על טיפול יומיומי. אם היא עושה זאת בזמן שבו יכלה לעבוד במשהו אחר, היא צריכה לקבל תמורה לעבודתה, כולל תנאים וכל המשתמע מהם. סבתא שמטפלת בילד לשם החיסכון, בסופו של דבר מדובר דיל שיעלה לכולם ביוקר.

לבדוק שהסבתא לא עושה זאת ככורח או כי לוחצים עליה, אלא כי היא באמת רוצה. אתם לא רוצים שתטפל בילד שלכם סבתא ממורמרת שממש לא בא לה.

ליצור בשאר היום הפרדה. למשל אם הילד נמצא בבית של הסבתא ואתם באים בארבע לקחת אותו, לא להתעצץ אצלה עד הערב ולהישאר כבר לארוחה ומקלחות. זה מתיש. היא צריכה להתאוורר כדי לנוח ולמלא מצברים.

בשל הרגישות הגבוהה, יש ליצור תאום ציפיות ותקשורת ישירה וכנה. אם אתם לא מסוגלים לכך, תוותרו על הרעיון. אם תאספו כעסים אחד על השני, העניין יתפוצץ מהר מאוד, ואם הוא ישמר בבטן, בסוף הכעס יצוף ויעשה לא טוב לכולם.

לסיכום

מטפלת היא שותפה לגידול הילד/ה שלכם, היא הופכת לחלק מהמשפחה. רצוי שלכולם תהיה עסקה של שפע - שהילד/ה י/תהיה בטוב, שאתם תוכלו להתפנות לעיסוקכם בראש שקט, ושהמטפלת תהיה שמחה ורגועה. חשוב שיהיה אמון, שהתקשורת תהיה פתוחה ואפשר יהיה לדבר על כל מה שמפריע ולא להסתפק ב"לא נעים" אפילו אם זה הרגל שלכם. ואם אומרים אז ברגישות, כדי שיהיה נינוח להמשיך לעבוד יחד.