יום חמישי, 9 באפריל 2015

חירות. פסח בדרמסלה

פסח שלנו התחיל בלא פחות ממפגש עם הדלאי למה. אנחנו נמצאים בדרמסלה, שהיא מקום מושבו הרשמי. יום לפני הוצאנו אישורים מלשכה בסגנון“קצין העיר”, קיבלנו גם הנחיות מפורטות לגבי התנהגות במפגש. בבוקר המיועד לקחנו מונית וכשהגענו, הבנו שאנחנו לא המתרגשים היחידים. עמדנו בתור עם מאות האנשים שבאו לראות אותו גם. אחרי שעתיים בגשם ובדיקות ביטחוניות שלא היו מביישות את השב”כ, נכנסנו לרחבת המקדש והתיישבנו.

אחרי שכולם נכנסו חשבנו שסוף סוף יגיע הרגע, אבל אז הודיע הקרוז שאנחנו מתחלקים על פי יבשות לתמונות קבוצתיות. בגלל שאסור היה להכניס שום אמצעי אלקטרוני, התמונות יחכו לנו באתר הדלאי למה. הגוש של המזרח התיכון הצטרף לאפריקה בגלל מחסור באפריקאים (או בגלל הקרבה התרבותית), ורובו ישראלים. הדלאי למה עבר גוש גוש, מלווה בפמלייתו, נתמך ,בצעדים איטיים, עצר להצטלם והממשיך הלאה. בדרך לתמונה אתנו, הוא העניק ליטוף על הלחי לשוקולד. וכשהוא יצא לכיוון התמונה הבאה, הושטתי לו יד והוא לחץ לי אותה בעדינות.


קצת רקע: ב 1949, טיבט שהיתה עד אז ממלכה עצמאית שנשלטה על ידי שושולת רוחנית, נכבשה על ידי הצבא הסיני. הסינים דרשו מהמנהיגות הטיבטית לחתום על הסכם כניעה. טנזין גיאצו, הדלאי למה, גלגלולו הארצי ה 14 של אל החמלה הטיבטי, שהיה אז ילד, הוברח באישון לילה במסע רגלי אל מעבר להרי ההילמאיה. הוא קיבל מקלט ב 1959 בדרמסלה. מאז מאות אלפים טיבטים נהרגו, ורוב מורשתה התרבותית של טיבט הושמדה. הטיבטים שנשארו בסין חיים תחת שלטונה של זו. 250 אלף טיבטים בחרו לברוח ממולדתם ולבקש מקלט בהודו, לצד מנהיגם, בדרמסלה. כיום במקום זה יושב המטה המרכזי של ממשלת טיבט הגולה שפועלת למען עצמאותה של טיבט ולהגנה על זכויות מי שנשאר תחת השלטון הסיני (לאור עליית כוחה של סין הסיכויים כרגע נמוכים להשבת הטיבטים לארצם). את המאבק הזה מוביל הדלאי למה ללא אלימות.

אחרי הפפרצי, הוא דיבר במשך שעה, למאמינים וללא מאמינים, לחכמים ולפשוטי עם. הזכיר את כל הדתות, אמר מילים על חמלה, על יחס לאחר, על מסעותיו בעולם, על אהבה. צניעות, רוך, וכל כמה משפטים הוא נעצר לצחוק מלוא גרון. מראה מלבב למנהיג מבוגר ונעים כמוהו, שבפשטות יפה כל כך גרם גם לכולנו לצחוק יחד איתו.


בהמשך נקלענו לפסטיבל שמתקיים אחת לשנה במרכז האומנויות הטיבטי בכפר דרמקוט. נציגויות של כפרים טיבטים מכל הודו מתכנסות לעשרה ימים. כל כפר מופיע מול השאר, כטקס של שימור התרבות, שלא תאבד בגלות. המופעים הם בעצם אופרות שמוצגות לאורך כל היום, ובכל אחת מהם סיפור מיתולוגי מורכב. המופיעים הם בני השבט, מבוגרים לצד צעירים, נשים לצד גברים, בשירה, בריקוד ובמשחק. התחפושות מושקעות, התלבושות מרהיבות. הקהל יושב על הרצפה, צוחק, מודאג או מריע, לפי התקדמות העלילה. התרבות הטיבטית מכילה אמנויות רבות, תורת רפואה מרשימה, מקדשים, ספרות, מסדרי נזירות ועוד.

אנחנו גרים כבר שבועיים בדרמקוט, כפר שקט מעל דרמסלה. זהו כפר הודי, אבל האווירה מושפעת מהתרבות הטיבטית העדינה והנעימה שסביב. בגסט האוס שלנו יש אורחים מכל העולם, גם הודים נופשים בו. ברחבי הכפר יש מקומות של ישראלים בלבד, ולכן יש פה שלטים בעברית ובכל מסעדה יש דף בתפריט שמוקדש לאוכל ישראלי. זה נחמד אבל לפעמים יותר מידי, ואנחנו משתדלים לשמור על בינלאומיות.

תוך כמה ימים הכרנו את הכפר כולו וללכת בשבילים זה כמו סיבוב בשישי בצהריים בתל אביב. כל רגע פוגשים מישהו שנעצרים לדבר איתו. כיוון שאין הרבה מטלות, היום עובר בעיקר בין ארוחות במסעדות, ומידי פעם סידורים (שלא אנחנו עושים - הידד!): מוסרים כביסה, קונים אגוזים ושמפו או יורדים להוציא כסף בעיר שלמטה. אבל רוב זמן אנחנו בכפר, שכולו שבילים ולכן אין מעבר לכלי רכב (רק אופנועים וחמורים), כך שהילדים יכולים לזוז חופשי. האיש יושב במדיטציה יומית בטושיטה, מרכז לימוד בודהיסטי במרחק נגיעה מאתנו. בימים יפים הולכים לראות מפלים, או כפר סמוך, או אמנות מקומית.


מולנו יש מבנה ענק של בית חב”ד, התארחנו שם בארוחת שישי. מאוד נחמדים, אבל לא התחברנו. מה גם שכהילדים שלנו הולכים לישון ,שם מתחילה ארוחת הערב. בפסח הם לא אוכלים קיטניות, ואם אנחנו צמחונים פה, לא נשאר לנו יותר מידי מה לאכול. אז החלטנו ללכת על פנטזייה כמוסה, שבארץ מאוד קשה לממש - לערוך סדר אלטרנטיבי. היתה תקופה שחגגתי עם חברים במדבר, עכשיו עם הילדים זו פרוצדורה מסובכת מידי. וגם לוותר על לילה סדר עם המשפחה זו חתיכת כניסה בטאבו ישראלי. אבל כאן אפשר. אז עלעלנו בהגדה ובחרנו את מה שנראה לנו חשוב. הוספנו את שירי ליל הסדר האהובים, הילדים ציירו את סיפור יציאת מצריים, וערכנו הגדה משפחתית. לפני הסדר ראינו את הסרט נסיך מצרים ובסדר עצמו בעיקר אכלנו ושרנו, אבל הרגשנו שעשינו את העבודה לפני, וזה בסדר.

או שבעצם, עיקר העבודה לפנינו, בחזרה לארץ, ואנחנו מקווים שהשחרור הוא לא תלוי זמן ומקום.

חג שמח.

5 תגובות:

  1. איזה כיף.
    את מזכירה לי נשכחות...
    מתי אתם חוזרים ארצה?

    השבמחק
  2. אהבתי, מעניין כמו תמיד, המשך בילוי נעים.

    השבמחק
  3. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל הבלוג.

    השבמחק
  4. התרגשתי מאוד!
    איזה יופי.
    כשאני הייתי בדהרמסלה, הדלאי לאמה היה במקום אחר. כשהוא היה בארץ, הגעתי אחרי שהוא עזב.
    מתישהו תגיע גם אלי הקארמה של לקבל ממנו לימוד ישירות.
    בינתיים יש לי לאמה מהשושלת שלו שזה מדהים מאוד בפני עצמו.
    תמשיכו להינות ותמשיכי לשתף.

    השבמחק
  5. עד כמה שזכור לי, גם לפני קצת יותר מעשור, כשנפגשנו בדהרמסלה, פגשת את הדלאי למה :-)
    כיף לקרוא את החוויות המשמעותיות שלכם
    אנחנו עשינו השנה מחנון צפוני עם הילדים
    תמשיכו להנות.

    השבמחק